התאהבות: ציפיות ותקווה

אני חייבת להבין משהו.. זה הגיוני שבנאדם שבחיים לא פגשתי ולא שמעתי אותו.. רק ראיתי תמונות שלו ודיברנו הרבה הרבה הרבה באינטרנט...בהתכתבויות..אני מרגישה כלפיו דברים? אני פשוט.. יודעת שזה לא לא לא לא יכול להיות... אבל יום רביעי דיברתי איתו וכרגע הוא נמצא באירופה בטיול....וכשדיברנו אמרתי לו שאני מרגישה אליו דברים, וכשאני רואה את התמונות שלו יותר ויותר קשה לי.. כי בהתחלה הסתכלתי אליו כאל עוד אחד.. וכשגיליתי את האישיות שלו זה כבש אותי.הוא אמר לי.. שהוא מוכן לחזור עכשיו ומייד בישבילי.. ווגרמתי לו לעצב.. וזה עוד יותר עשה לי פרפרים בבטן... ואני פשוט מאותו יום רביעי לא מפסיקה לחשוב עליו....זה פשוט לא הגיוני שזה קורה לי.. מכולם אני בוחרת בבלתי מושג.. בבלתי אפשרי...אבל מצד אחד, כל כך הרבה זמן לא הרגשתי כאלו רגשות כלפי מישהו.. גבר שיעשה לי פרפרים.. ואוו זה לא קרה כבר כמעט שנתיים.. צריכה עצה

את יקרה,
כן... זה קורה, וקורה הרבה. את לא לבד. אלא שבמידה רבה את צודקת. לא התאהבת בו, אלא התאהבת במה שאת רואה בו, על סמך המעט שאת מכירה. בהחלט יכול להיות שהכל ישתנה ברגע שתראי אותו, או שבועיים אחרי כאשר תראי את מנהגי האכילה שלו, או כאשר תראי את יחסו להוריו. אני פשוט מונה חלק זעיר מהדברים שאינך מכירה. אבל מה שאת מכירה מספיק כדי לייצר ציפיות ותקווה, והם מרכיב חשוב ומרגש באהבה. את זה יש לך, כי הבקרה שלך על מה שאת יודעת ומה שאת לא יודעת, לא חזקה מספיק. את לא מגינה על עצמך מספיק מפני כל האפשרויות שאותן אינך מכירה עדיין. וכאמור, את לא לבד. זה קורה די הרבה.תמיד אנחנו מתאהבים במי שאנחנו רואים בבני זוגנו, ולפעמים מתפכחים מתישהו מאוחר יותר. הסיכוי להתפכח קטן יותר ככל שאת מכירה טוב יותר מראש. כרגע את אוהבת בעיקר את ההתרגשות שהוא עורר בך. אם הוא יחליט להעלם לך בעוד יומיים, כעבור חודש הוא יישאר רק זכרון משכר, ותהייה, אבל זה לא יהיה מקביל לאבל ולכאב שתרגישי על אהוב שהלך. כרגע, פשוט נדלקת עליו. ויכול להיות שהקשר שלך איתו יהיה נפלא, ושהוא נפלא. בינתיים, את עוד לא יודעת מספיק, אלא מאד מאד מקווה שזה כך. וזה מרגש. אפילו מאד.