התאהבות מוקדמת: מתי זה בסדר?

שלום
דר,רציתי לשאול אותך לגבי התאהבות מהירה בגבר. תמיד הייתי כזו שמתאהבת מהר בגברים שאני מכירה. עוד מתקופת הבית-ספר.האם יש לזה פתרון? האם זה לא בסדר/לא תקין?אני רוצה לציין שאני בת 28 ומאז ומתמיד אני זוכרת את עצמי כזאת שמהר מתאהבת, אולי גם בגלל שאני כל כך כמהה לקשר אמיתי ונמצאת במצב מתסכל של עוד לא הכרתי את האחד.במידה והכרתי מישהו שמצא חן בעיני אני מרגישה שאני כבר מאוהבת בו לאחר זמן מועט. אפילו מרגישה תלות מסויימת שאני לא אוהבת אבל אינני יכולה לשלוט בה.בסופו של דבר יוצא שאני גם לרוב נפגעת מכך, שפתאום אותו בחור התחיל לקבל פיק ברכיים, או הלחיץ אותו כל הנושא.לפני כשבועיים וחצי הכרתי אדם שמצא חן בעיניי ואני לאחר קשר מאוד ארוך של כמה שנים שנגמר לפני כמה חודשים, ולא חשבתי שאתאהב שוב, לקחתי את הפרידה הקודמת נורא קשה. ירדתי במשקל ובכיתי המון. ועכשיו לאחר כמה חודשים באמת יש מישהו באופק- אותו בחור שהכרתי. הקטע הוא שאני מוצאת את עצמי מפחדת ואף שוקלת לסיים איתו... ולמה? לרוב בעיקר כי שמעתי עליו שהוא לא כל כך רציני ויציב ולמען האמת גם נראה כזה. ועוד סיבה כי אני מפחדת שאני שוב אכנס לזה במהירות שכזאת ושבסוף זה יפגע בי, נמאס לי להיפגע מבחורים לא רציניים ואני לא בטוחה גם לגבי הבחור הזה. אמנם אנחנו יוצאים יחד ונפגשים הרבה מאז שהכרנו וגם יצא לנו כבר לשכב. אני מודה שאולי זה מוקדם מידי, אבל גם בגלל שלא היה לי המון זמן ולא האמנתי גם שיבוא אדם אחר שאני אפתח בצורה כזאת ואתן לעצמי לשים את העבר מאחורי. מאוד נפגעתי מאהבה הנכזבת הקודמת שהייתה לי.אני פתאום מרגישה שיש בי פחד מסויים שאולי עדיף לי להקדים תרופה למכה ושאני אפרד ממנו, גם בגלל היותו לא נראה הכי רציני שבעולם, ובמיוחד שלא יהיה מצב שאני אפגע ממנו (מה שברוב המקרים אני נפגעתי), ואנטי מפחדת מזה נורא. אני מוצאתת את עצמי בימים האחרונים חושבת על זה. ודווקא אמרתי לאותו בחור שעשיתי טעות ששכבתי עימו, כי אני מרגישה שזה הולך רק לזה ואני מעוניינת להיפגע. הוא אמר שהוא בכלל מעוניין שנכיר , שהוא כן בעניין. הוא בן 30.אני לא ממ שיודעת מה לעשות איך לפעול איך להתנהג, מפחדת מאוד.אני אשמח לקצת תשובות.

בת אל יקרה,
אני לא יכול לומר לך אם זה בסדר או לא בסדר. בדרך כלל, ההתלהבות הראשונית, ה"הידלקות", היא מאד עוצמתית, ורגש הקביעות, האהבה, מגיע עם הזמן. יכול להיות שקשה לך להבחין בין השניים. כלומר, אם את "מתאהבת" בתוך שבועיים-שלושה בגבר, שזה אומר שאת גם "טוטאלית" יותר, וזה לא מסתדר מיד אחר כך. האם באמת תרגישי אותו הדבר כמו שזה לא יסתדר לאחר חצי שנה או שנה? - אולי לא, וזה בדיוק ההבדל. להבחין בין האכזבה, לבין החסר של משהו שהפך להיות משמעותי בחיים.מצד שני, הרצון "להקדים תרופה למכה", אולי ימנע בעיקר פגיעה באגו (כי לפחות את יודעת "לקרוא את המציאות", או זה מה שאת אומרת לעצמך אחר-כך), אבל גם גורם לפרידה שאולי לא היתה מתרחשת לולא הפחדים שלך. כך שיש כאן מאבק בין האהבה, שרוצה לראות המשכיות, לבין האגו, שפוחד משבירה של ההערכה העצמית שלך. בודאי שזה מפחיד. עם זה צריך להתמודד בכל קשר חדש, ועוד יותר בקשר שהוא באמת טוב ומבטיח טובות, ובקשר שאת מרגישה שאת באמת רוצה. נסי לנהל את עצמך לאור זה, ואם את מרגישה שהפחדים שלך גדולים מדי, ושהם מפריעים לך להתמיד בקשר שאת מאד רוצה, ושהיית מתמידה בו לולא הפחדים וחוסר הודאות, לכי לטיפול כדי ללמוד לבטוח בעצמך, וכדי ללמוד גם להתמודד עם כשלונות. ככל שתדעי טוב יותר להתמודד עם כישלון ואכזבה, כך תדעי להתמיד יותר בקשר שאת באמת רוצה, ושאת חושבת שהוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לך, כי תפחדי פחות, וכך תתני לזה יותר צ'אנס.