התאהבות בפסיכולוג: דילמה אתית

אורן שלום.אני מטופלת כמה חודשים אצל פסיכולוגית מקסימה,אני לסבית, ופיתחתי אליה רגשות עזים. אני חושבת עליה ורוצה אותה לידי.אני יודעת שאין סיכוי ביננו ואין טעם לנסות.אני גם יודעת שזה קורה הרבה פעמים בטיפול.שיתפתי אותה אך עדיין אני נבוכה לדבר איתה על זה לעומק.מה לעשות?מדוע אני חשה שזה אסור?האם יש בזה גם משהו מועיל?איך אפשר "להשתיק" את הרגשות האלה?אני רוצה לציין שזה קרה לי לא פעם ראשונה...תודה

מתוסכלתתתתתת יקרה,
פסיכולוגים קונוונציונליים לא פעם מודעים לאפשרות שיתאהבו בהם או שהם יתאהבו בלקוחותיהם, ואפילו נותנים לזה לגיטימציה, כי הם רואים בזה חלק מההליך הטיפולי. אני, אישית, רואה בזה בעייה אתית, לפחות כי היא מאריכה את ההתקשרות עם המטפל שלא בגלל הצורך הנכון, אבל גם בגלל סיבות אחרות. אבל אני לא פסיכולוג קונווציונלי.את חשה שזה אסור, כי נוצרת אצלך תלות בה, והתקשרות כאשר היא באה מעמדת כוח והשפעה. לכן בדיוק לא אתי למרצה להיות בקשר רומנטי עם סטודנטית שלו, לפחות כל עוד הוא אחראי על הציון שלה, וזה לא אתי ובדרך כלל לא נכון ליצור קשר רומנטי בין מעביד/ה למועסק/ת.אני לא חושב שאת יכולה "להשתיק" את הרגשות. אבל אם היחסים ביניכם יהיו ברורים מאד, ואם הגבולות יהיו ברורים מאד, אז הציפיות שלך מההתאהבות הזו יקטנו, ואז גם תוכלי להרגיע ולהמשיך הלאה, מהר יותר. ואם היא לא עושה את זה באופן מספיק ברור, עשי זאת את, ונסי להפנים שאין לזה עתיד. ולו רק כי לה אסור, על פי האתיקה המקצועית שלה.