התאהבות במטפל: עובדות החיים

ראשית יש פה פורום נהדר וכל הכבוד על עבודתך הנדהדרת והמושקעת.ועכשיו לשאלתיאני בת 30, נשואה כבר 7 שנים ללא ילדים. יש לי בעל מקסים, חכם ומפנק. אני באת אוהבת אותו ומעריכה אותו מאד.לפני שנתיים התחלתי טיפולי פוריות אצל רופא, לאחר כשנה החלטנו, הרופא ואני, שעלי לעבור בי"ח אחר. מאז קרה משהו מוזר. מוזר? אולי זו לא ההגדרה אך מאז שהוא הפסיק להיות רופא שלי זה התחיל במייל ששלחתי לו שבו הודיתי לו על כל השנה הנפלאה שהוא תמך בי והיה לצידי בכל מחזור טיפול וטיפול, הוא הגיב למייל אני הגבתי חזרה, ומאז התחיל קשר יום יומי גם באמצעותה מיילים וגם באמצעות הטלפון. כבר שנה אנחנו מדברים כל יום, שולחים הודעות SMS אחד לשני, יצא לנו אפילו להיפגש כמה פעמים. אמנם עדיין לא הגענו ליחסים אינטימיים בגלל בעיות טכניות אך זה חלום של שנינו וברור לנו שזה עניין של זמן שזה יקרה. אציין שכל פעם שאני ניפגשת איתו ואנחנו מתמזמזים אני חוזרת מאד חרמנית ואז בעלי מרוויח. אני מפרקת את זה איתו.לגבי אהבה? זו לא הידלקות כלפיו אלא אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו בכל ליבי, חושבת עליו המון במשך היום ומתגעגת אליו. אהבתי אותו כרופא, כבן אדם, והיום אני אוהבת אותו כחבר, כידיד כרע. אנחנו פשוט מדברים המון. מה עלי לעשות? אני בדילמה. מצד אחד אני אוהבת אותו ולא בא לי להפסיק להיות איתו בקשר כי אני לא אוכל בלעדיו מצד שני אני יודעת שזה קשר לא בריא. בהתחלה חשבתי שזה יעבור מהר שזה רק הידקלות זמנית אבל הנה כבר שנה עברה ואנחנו עדיין יחד, ההפך, מיום ליום אנחנו יותר אוהבים.אני חייבת לציין שהוא מעולם לא אמר לי במפורש שהוא אוהב אותי אבל אני אין שבוע שלא אומרת לו את זה או כותבת לו אבל אני מאמינה שהוא דווקא כן אוהב אותי כי הוא לא טיפוס של סתם רומן חולף מהצד. הוא כבר נשוי 20 שנה ונשבע לי שהוא בחיים עוד לא בגד בשאתו.מה דעתך?שוב מודה לך מאד מראשיעל

יעל היקרה,
תודה על הקומפלימנטים. אבל בואי ונעבוד עכשיו קצת על עובדות החיים.אמרת שקרה משהו מוזר – זה לא מוזר כלל. התהליך הזה, של התאהבות מטופלת במטפל, הוא תהליך נורמלי ונפוץ. הוא, מעצם תפקידו, אדם סמכותי, אמפתי, איכפת לו, ובתפקיד חשוב מבחינתך, ולכן טבעי להעריך אותו, ואפילו להעריץ אותו וגם להתאהב בו. התופעה הזו ידועה בקרב הפסיכולוגים, והיא ידועה בקרב הרופאים, והיא ידועה בקרב מורים ומרצים באוניברסיטה, ולא פעם בקרב בוסים בעבודה. לכן, בתפקידים האלה יש לדעת להזהר שבעתיים שלא ליצור קשר שאינו ראוי, משום שהנושאים בתפקידים האלה, ובעיקר בתפקידים רשמיים, יודעים שזה מה שעלול לקרות, ויודעים שאסור להם, גם בשל שמירת המשרה שלהם, מליפול בנושא זה.אלא שכאן, במקרה שלך, לכאורה, מהרגע שעברת לרופא אחר, ובודאי כאשר עברת לבית-חולים אחר, הכל הפך להיות מותר, שכן אין ביניכם יותר יחסי רופא-מטופלת. להגיד לך משהו? זה נכון, אבל גבולי – כי עדיין, אתם מגיעים לשם מראש מיחסי מטופל-מטפל, שהם לא סימטריים, וגם לא הוגנים ביחס למטופל, שהוא (את!) ניתן להשפעה בקלות.ומכאן, גלשתם ליחסים של בגידות, כל אחד בקשר שלו. הקושי כאן הוא בעיקר המחיר שעלול להיגרם לכל אחד מכם בקשר כזה, שלא יישאר זמן רב מבלי להתגלות. ככל שהקשר ביניכם טוב יותר והדוק יותר ,הסיכוי שלו להתגלות גבוה יותר. וגם כאן, אני לא בטוח שהקשר ביניכם סימטרי. את התאהבת כל כולך (וכן, את בשלב ההידלקות – שכן גם אם עברה שנה, הסודיות האופפת את הקשר הזה, ההרפתקה שמגבירה את תחושת הסכנה, ואת עוצמת הרגשות, כל אלה מצליחים לשמור על הקשר שביניכם כקשר של הידלקות, כלומר – עם רמת ריגוש גבוהה. את עדיין רחוקה מלבחון את האהבה העמוקה והיציבה, כי מעולם לא חיית איתו, ואת לא מכירה אותו מספיק בכעסו ובשגיונותיו. הוא בודאי שלא הגיע לשם.וכאן אנחנו מגיעים לעובדת החיים השניה הנורמלית והנפוצה, והיא שלאחר שנות נישואים רבות (20, נכון?), הצורך בתחושה של ריגושים חזקים, וקשרים מיניים חדשים ונוספים, גם הוא צורך נפוץ. בעיקר אצל גברים. זה כמעט עניין ביולוגי (כמעט – כי יש גם השפעות סביבתיות). וכאשר זה קורה, יש בדרך כלל הבדל בין גברים לנשים. גברים נוטים פחות להתאהב בקשר כזה מנשים. הקשר המיני הוא הקשר העיקרי, בעוד שלנשים הקשר הרגשי הוא ההבט החשוב יותר. המין והתשוקה הם רק נלווים ומשניים לו. לגבר, בעיקר כאשר אין לו כוונה לעזוב את הבית, הקשר הרגשי משני לקשר המיני. להפך, כל עוד אין הוא מתכוון לעזוב את הבית, הקשר הרגשי הוא מכשלה, שכן הוא עלול להוביל אותו למקום שאין הוא רוצה להגיע אליו – כלומר, לעזוב את הבית – ולכן הוא נשמר שבעתיים שלא להתאהב. הוא נהנה מהאהבה של הצד השני, כמובן. הוא נהנה למדוד את כוח המשיכה שלו עצמו, אבל הוא נזהר שלא להתחייב (אלא אם הוא הוגן עוד פחות, וכן עושה זאת רק כדי להחזיק את האשה בכפו ברגע שהיא מאיימת לעזוב, אם כי, באופן מעשי, הוא ימצא כל תרוץ שלא לעשות משהו מעשי – ויש גם כאלה).עשיתי כאן הכללה של תפקידי גברים-נשים, כי זה קורה יותר, אם כי, לפעמים, חלוקת התפקידים שונה.כתבתי את כל זה, לא כדי להגיד לך מה לעשות, אלא כדי להבהיר לך מה קורה, והרבה. לגבי התכלס, מה לעשות – את צריכה יותר מידע כדי להחליט. יחסי הזוגיות שלך חולים עד כדי גסיסה, ואת צריכה להחליט מה לעשות איתם – ובנפרד לגמרי מהרופא. כי אם תעזבי למען הרופא, לא בטוח שהוא יישאר איתך לאורך זמן (ותשארי עם פאנק – קרחת משני הצדדים). הוא, הרופא, יש לו את התיק שלו שיכול להשפיע עליו ולגרור אותו לכל מיני כיוונים בלתי צפויים. אם את רוצה לתת ליחסים שלך עם בעלך צ'אנס – לכו לייעוץ זוגי, ועזבי את הרופא מיידית. אם לדעתך הנישואים שלך אבודים – עזבי אותם, ואז, או שתצליחי להשיג את הרופא, או שתרדפי אחריו עוד כמה שנים שבסופם היחסים האלה יתממשו או לא, ובדרך תהיי כמובן ממורמרת יותר, מה שלא יסייע לקשר הזה. ואם את לא יודעת להחליט – לכי לייעוץ שידריך אותך להבין בעצמך מה טוב לך. זה חשוב, אבל זה תהליך שאת צריכה לעבור אותו, והוא לוקח זמן.

היי ד"ר חסוןותודה לך מאד על התשובה. הופתעתי לטובה מההשקעה בה ענית לי.אולי לא הבנת נכון.היחסים שלי עם בעלי- מצויינים! אני מאד אוהבת אותו והוא מאד אוהב אותי. יחסי המין שלנו נהדרים, לפחות פעמיים בשבוע, והוא באמת מפנק ותומך וכן להפך. היה נראה לי כאילו הבנת שהנישואים שלנו אבודים. אז ממש לא!!!!!!!!!! זה לא המצב. אם הם היו לא טובים לא הייתי זקוקה לרופא כדי להחליט מה לעשות.עכשיו ככה-צדקת לגבי אהבה של גבר ואשה שהיא שונה במערכת יחסים כזו, אבל אני יכולה לומר לך שהקשר הוא לא קשר מיני עובדה שאנחנו כבר שנה (!!!!) בקשר וטרם הגענו ליחסי מין מלאים (חוץ מסתם להתמזמז), אם זה היה על בסיס מיני מזמן היינו כבר יכולים למצוא את הזמן או מקום לממש את הקשר המיני עד תום. עובדה שזה לא קרה. אנחנו ניפגשים רק אחת לחודש בערך לא תגיד כל שבוע כדי לספק את היצרים המיניים, ויתירה מזאת וזה לא קורה הרבה, אבל אם קורה שיום אחד אנחנו לא מדברים מסיבה זו או אחרת הוא מייד שולח לי SMS מתעניין לדעת מה קרה ואז הוא גם אומר לי בטלפון שהוא התגעגע. כך שאני מאמינה שיש לו כן רגש אלי. אגב- אני חייבת להעיר עוד שאין היום פה יחס של מטופל- מטפל, גם לא בתת מודע!!!בכל מקרה אני לא משלה את עצמי ואני גם לא רוצה שהוא יעזוב את אישתו לטובתי כמו שאני לא רוצה לעזוב את בעלי לטובתו כי לשנינו טוב בבית. רק מאד כיף לנו להיות בקשר.יתירה מזאת? בעלי יודע שאנחנו די מיודדים. אבל הוא לא יודע עד כמה. הוא יודע בגדול שיש לנו קשר ידיתותי בלבד. הוא לא רואה את זה כחריג כי כמו שגם לו יש ידיות גם לי יש ידידם ובמקרה הזה הידיד הוא רופא בדימוס. לבעלי לא מפריע קשר הדידיות הזו ביני לבין הרופא.מה שלי מפריע זה שאני יודעת את האמת של הקשר הזה.אז מה בכל אופן לעשות?לפעמים אני מתה לכתוב לו הודעה שאולי ניקח את כל החוויה הזו שאנו נמצאים בה, נעטוף אותה ונגנוז אותה באלבוםולמה בא לי לפעמים? כי אני טוענת באיזה שהוא מקום קודם כל שזה אכן לא בריא הקשר הזה שנית לפעמים הייתי מצפה ממנו ליותר בקשר הזה, אני מרגישה שאני יותר יוזמת בד"כ שיחות טלפון, מיילים, קביעת הפגיות וכו' ולפעמים זה די נמאס ככה.אך מצד שני חבל לי להפסיד אותו.אז מה בכל אופן?

יעל יקרה,
היחסים שלך עם בעלך לא יכולים להיות מצויינים. הם מצוינים כלפי חוץ, וחולים כלפי פנים. לא יכול להיות שהיחסים ביניכם מצויינים. בעלך הוא לא אבא שלך שאת אמורה להסתיר ממנו דברים, ולמצוא תרוצים כדי למצוא את הזמן ולהיות עם מישהו אחר. אלה אינם יחסי זוגיות בריאים. אם את רוצה באמת לשקם אותם, הפסיקי את הקשר עם הרופא, והפנימי שהקשר לא בריא ליחסים שלך עם בעלך. זה חור שנפער במערכת היחסים שלך והתחושות שלך, והוא הולך וגדל.וביחס למיניות – הפוטנציאל קיים, ואין ספק שזה אחד הדברים שמחזיקים אותו, ואולי גם אותך. לא אמרתי שזה הדבר הבלעדי, אבל במגע הפיזי נמצא הריגוש העיקרי (ואני מנחש שבעיקר שלו). כרגע, נראה לי שאת משלה את עצמך שאת יכולה לחיות בשני העולמות במקביל, כי טוב לך. את מחפשת ומוצאת תרוצים והצדקות כאילו שום דבר לא נפגע, וכאילו הכל טוב. כי הרי כרגע, יש לך יציבות מצד אחד, וריגוש מצד שני. נפלא לא? אבל אם יום אחד זה יתפוצץ, וזה עלול, תישארי ללא אף אחד מהם. והסיכון גדל ככל שהזמן מתארך, וככל שאתם רוצים יותר זה את זו. במכתב שלך יש נטייה להקל ראש בדברים שאין להקל ראש בהשפעה שלהם (כמו בביטוי שלך: "סתם להתמזמז"), וזו חלק מהאשליה העצמית שאת מוליכה בה את עצמך שולל.אין לי ספק שקשה לחתוך, ואין ספק שאם תחתכי לא נכון, תרגישי תמיד שהפסדת משהו, ותרגישי שהקרבת משהו לבעלך שאפילו לא יבין מדוע יש לך עליו טינה (או תהיה בעוד עשר – חמש-עשרה שנים). את צריכה עזרה מקצועית כדי להיות שלמה עם הניתוח הזה, ובתנאי שאת אכן רוצה להשאר עם בעלך.כמו שנראה לי, נתתי לך מספיק מידע במכתב הראשון כדי להחליט, אלא שמרוב התנגדות שיש לך, נתפסת באי דיוקים שוליים, כדי שיעזרו לך לא לראות את עצתי. קיבלת אותה. את עדיין לא מוכנה להפנים.

אתה צודק ב 100%. מה שצריך לעשות פה זה להשליט את הרגש על השכל. אין ברירה אבל אני חייבת.אני חייבת למען הנישואים שלנו.(אני לא יושעת למה אתה חושב שהנישואין שלנו חולים כלפי פנים. ממש לא!!!! מה, אי אפשר לאהוב שני אנשים במקביל? בבעלי אני מאוהבת ואותו אני אוהבת ואני חושבת שיש הבדל)מה אתה חושב שכדאי לעשות? פשוט להתעלם או ליזום שיחה ולהסביר לו את המצב בתקווה שיבין?הרבה תודהואם חרגתי במספר השאלות הרבות שפניתי אליך שוב ושוב- אני מתנצלת ואשמח אם אכן תעשי STOP לדבר אם אכן מפריע.גוד נייט ושוב תודה וחג פסח כשר ושמח

יעל יקרה,
אני מציע לך את המתכון הבא:קראי את מה שכתבתי לך כל יום, פעמיים ביום, במשך שבועיים. נדמה לי שבתום השבועיים, ואולי אפילו קודם, תדעי כבר מה את צריכה לעשות.