השלמה עם מחיר האושר בזוגיות

כתבתי לך בעבר על בעייה בזוגיות שלי. יש הבדל גדול באופי ביני לבין בעלי. אני טיפוס מאוד מסודר ועושה הכל בזמן, בעודשבעלי תמיד ידחה דברים ולא יעשה אותם בזמן.הקושי בפער הזה מתבטא בכל תחומי החיים ומאוד מפריע לי!! המלצת לי על ייעוץ זוגי שיתפור לנו פתרון המתאים לנו.שאלתי היא האם ייעוץ זוגי שרק אני אלך לייעוץ יצליח (כי אני מאמינה שאתקל בסירוב מצידו או שיסכים ולא ממש יתכוון לזה וכל פעם ידחה לפעם אחרת)?ועוד משהו:ספרתי על הבעייה הזו לאחותי והיא אמרה לי שאני צריכה לתפוס יותר יוזמה ולעשות דברים בעצמי ולא לחכות שדברים יגיעו ממנו...וזה קומם אותי.....אני מאמינה שדברים המשותפים לנו כזוג כמו קניות משמעותיות לבית ריהוט וכד', בחירת קרמיקה חדשה לאמבטיה או פגישת ייעוץ לטיפול רפואי שאני צריכה לעבור וכו',אני מאמינה שאנו צריכים לעשות זאת ביחד!!!שזה ביטוי נוסף של הזוגיות שלנו...ניסיתי ללכת לראות ריהוט עם חברה אבל הרגשתי כל-כך עלובה ומסכנה ולא הבנתי למה אני לא זוכה-יכולה לעשות זאת עם בעלי....האם אחותי צ ודקת וההסתכלות שלי על הדברים שמרנית ומקובעת מדי ואולי נובעת מהעתק של זוגיות קרובה שהשפיע עלי או מפנטזיה לא מציאותית על זוגיות אידיאלית (האם זו פנטזיה לא מציאותית???? האם זו דרישה גדולה מדי מבן-זוג לחיים????) האם יש מקום לפתוח ראש ולנסות לעשות דברים אלו בעצמי או עם חברה אחרת מלבד בעלי ולהשלים עם האופי שלו העיקר שהדברים ייעשו בזמן או ייעשו בכלל...ואולי זה עיניין של אופי, אחותי טיפוס יותר יוזם ולא אכפת לה לעשות דברים (כמו שפרטתי לעיל) ללא בן-זוגה ולי זה כן מפריע ואני לא טיפוס שייעשה דברים בעצמי...ד"ר בבקשה תסביר לי --האם ההסתכלות שלי אינה נכונה ואני צריכה להגדיל ראש ובעצם אחותי צודקת?? מאוד חשובה לי דעתך על כך.

טובה יקרה,
רצוי שניים ביעוץ זוגי, אבל גם יעוץ זוגי לבד יכול להועיל, ולפעמים באופן מפתיע.ולגבי ה"ביחד", אין כללים. אם את בוחרת בן זוג שלא יודע לעשות את זה, את נשארת מתוסכלת אם את מתעקשת לעשות הכל ביחד. אם לא תתעקשי, יהיה לך יותר קל. כך שההחלטה אם להיות מתוסכלת או לא, עד כמה שייראה לך מוזר, היא החלטה שלך, אלא אם את לא מסוגלת לקבל אותה ולהשלים איתה. במקרה האחרון, הקונפליקט הוא קיצוני – את לא יכולה לעשות דברים לבד, הוא לא יכול לעשות דברים ביחד, ולפיכך אין לכם מה לעשות כזוג. אלא שכנראה שאת יכולה לעשות דברים לבד, ואת רק צריכה להשלים עם זה, והוא כנראה שיכול לעשות דברים ביחד – אלא שאני לא יכול בשלט רחוק לשכנע אותו שזה יועיל לזוגיות שלו, ובמצב העניינים הזה, כשאף אחד מכם לא מוכן לזוז מעמדתו, את מתוסכלת מאד.את יכולה להיות מאושרת, טובה. השאלה היא רק עד כמה את רוצה להגיע לאושר הזה, וכמה את מוכנה לשלם. מה שבטוח, שתצטרכי להשלים עם זה שלאושר יש מחיר, כי ללא השלמה כזו לא תהיי מאושרת.

דוקטור תודה על עצתך אבל...אתה בעצם זורק את הכדור אלי ואומר "הכל תלוי בך". בסדר, אני מבינה שאם בן-זוגי לא טיפוס שייעשה הכל ביחד חבל על התיסכולים המיותרים שלי מציפיות לא ממומשות וכדאי לוותר על האידילייה, אבל יחד עם זאת אני רואה בכךוויתור והקרבה גדולה מדי מצידי,(במיוחד שאני רואה זוגות אחרים שאצלם זה לא כך ואני מקנאה......)נכון, אני יכולה לעשות דברים לבד וגםמוכנה להשלים עם זה, אבל רק אם אראהגם נכונות מצידולתת לי את תחושת הביחדלפחות במידה מסויימת.זה אולי ישמע ילדותי אבל לא יכולתי לנסח את זה אחרת: למה רק אני צריכה לוותר על רצונותי בשבילו והוא לא יכול לוותר על רצונותיו בשבילי?שכל אחד יעשה צעד מצידו ונפגש באמצע זה נראה לי תהליך הוגן.כתבת שהיית יכול לשכנע אותו שזה יועיל לזוגיות שלו רק שאינך יכול לעשות זאת בשלט רחוק...ועל כך אני כ"כ מצטערת כי גם להביא אותו לייעוץ זוגי לא אוכל...ספרתי על כך לחמותי (אני בקשרים מאוד טובים איתה) והיא אמרה מיד שהיא חייבת לדבר איתו, בתחילה סרבתי ואמרתי שאין צורך, אבל עכשיו אני חושבת שזה רעיון לא רע.... אלא שבתור שיחת מוסר מאמא לא נראה לי שזה יועיל.ואולי כדאי לחשוב על מישהו אחר שלא בתפקיד מחנך כמו אמא שיוכל להשפיע עליו, אלא שאני לא רוצה לערב סתם אנשים בבעיה פרטית שלנו...מה אתה מציע לעשות??איך אתה רואה את הדברים??

טובה יקרה,
כן. אני בעצם זורק אליך את הכדור ואומר "הכל תלוי בך". "הוגן" לא רלוונטי לעניין, "להפגש באמצע" לא רלוונטי לעניין, ו"ויתור שלו על רצונותיו בשבילך" גם לא רלוונטי לעניין. לא כל עוד את היחידה שפונה אלי. את היא זו שצריכה לקבל או לא לקבל אותו כפי שהוא, על תפיסת הזוגיות שלו. הנסיון לערב את אמא שלו יכול להועיל, אבל גם יכול להזיק. זה הימור.וקראי שוב בעיון את תשובתי הקודמת.