הריון וקשר: מה לעשות?

שלום
אני בת 28 כמעט גרושה ואם לילד בן שמונה וחצי.לפני מספר חודשים הכרתי בחור מקסים גרוש + 1 בן שלוש וחצי. היחסים בינינו ובין הילדים היו כ"כ טובים שהמצב איפשר לנו לעבור למגורים משותפים וכולם קיבלו את זה בצורה מאוד טובה. בשלב מאוד מוקדם נכנסתי להריון והחלטתי לעשות הפלה כי חשבתי שמוקדם לנו להוליד ילד משותף אך חודש אחרי אני נמצאת באותו מצב לצערי מחוסר זהירות וחוסר אחריות. הקשר שלנו הפך להיות שתיקה רועמת חסר תקשורת להחריד.מאוד קשה לו להודות שטעה והוא נכון כל הזמן להאשים אותי בהכל וגם אם לא באופן ישיר אז חוסר הבנה במה מדובר.עכשיו אלה ההורמונים שלי שאשמים במצב. יש לציין שהוא גרוש מאישתו בעיקר כי היא אף פעם לא ידעה להודות בטעות וריבים היו באים לביטוי בשתיקה רועמת. אני מוצאת את עצי באותה סיטואצייה ומאוד קשה לי להחליט אם עלי להתחתן ולהוליד ילד לתוך המצב הנוכחי.אימו נטשה אותו ואת אחיו בגיל מאוד צעיר, הוא גדל אצל הסבתא והמוט שלו בחיים הוא: מי\מה שלא עושה לי טוב לא יהיה בחיי.אינני יודעת מה לעשות.תודה על תשובתכם.

אובדת יקרה,
עושה רושם שאתם לא מכירים מספיק זמן כדי לראות אם אתם מצליחים להתגבר על קשיים, וכדי לשקול ברצינות חתונה וילדים. ובכל זאת, יש לי רושם שיש לך ציפיות שאולי בכל זאת הוא יהיה מוכן לקבל את הילד הזה, ושאולי אפילו הוא יבקש ממך לשמור אותו, ולהתחתן איתך. אלא שכנראה זה לא יעבוד.קל לי מאד להבין את הציפיה שלך שזה מה שיקרה, כי זה יהיה התסריט הכי אופטימי שאת יכולה לדמיין, אבל העובדה היא שזה לא קורה. דווקא ההריון שלך מלחיץ אותו, אולי כי הוא רואה בזה נסיון לכפייה. ואולי את צריכה לראות סימן טוב דווקא בעובדה שלמרות שאתם רבים (כלומר, שותקים), אתם עדיין ביחד.אני מניח שהטעות שלו אינה זו שהכניסה אותך להריון, אלא אמרת שהוא מתקשה להודות בטעות כמשהו כללי, טיפוסי למה שקורה ביניכם. לא כתבת אם את יודעת להודות בטעות. את מאשימה את כל העולם: את ההורמונים שלך, את גרושתו ואת אמא שלו.אני חושב שכדי לקיים את הקשר הזה, יועיל לכם מאד להוריד את הלחץ, להפסיק להתנהל ב"חוסר זהירות וחוסר אחריות", ולתת לזמן ולאמון להיבנות, כדי לבחון אם אתם רוצים לחיות ביחד. ורק לאחר שתהיו בטוחים, תחליטו על הצעד הבא,ובאופן מתוכנן.