הריון ולידה: שינויים בזוגיות

שלום רב,
אני פונה לפורום כי אני חוששת מהמצב שנוצר ביני לבין בעלי.אנחנו נשואים קרוב לשלוש שנים לפני 5 חודשים נולד לנו בננו בכורינו..בעלי הוא אדם טוב ושלו, ואוהב סדר וניקיון (גם אני אוהבת, רק לא ליצור אותו..) אני נמצאת כבר הרבה זמן בתקופה שכל דבר קטן שהוא עושה מוציא אותי מדעתי.. גם בדברים הכי שטותיים.. שלא לדבר על דברים מהותיים, שאני יכולה להתפוצץ כאילו זה תחילה של מלחמה....אני אוהבת אותו. אין לי ספק בכך, הוא טוב אליי.. והוא טוען שגם אני אליו...אני פשוט כבר לא מרוגשת מכלום שקורה ביננו, (שלא לדבר על סקס) כל הזמן שיש לנו זמן להיות ביחד בבית אני מחפשת לאן לברוח "לנשום קצת", העניין הוא שזה לא כזה נפוץ שיש לנו אחרי צהריים יחד.. אני פשוט משאירה אותו קצת עם הקטן (אכולת רגשי אשמה) והולכת לחברים, להורים...אנחנו כמעט שלא ביחד עם הילד שלנו זה או אני או הוא.. אני מרגישה לפעמים שאני לא יכולה לסבול את הנוכחות שלו... שבא לי רק שהוא יגיד שהוא חוזר מאוחר מהעבודה ויגיע שאנחנו כבר מסיימים את היום שלנו...רק כאשר אנחנו רבים ריב רציני שמעורר אותו..יש יום יומיים שלווים ורגועים מבחינתי, בתוך תוכי. אחלרי יומיים זה עובר וחוזר להיות כשהיה ואני מחפשת לאן לברוח.אנחנו כבר לא שוכבים, אני לא מוצאת בכך עניין...שזה מצב אבסורדי....(שזה הדבר היחיד שמפריע לו) חוץ מזה הוא בטוח שזה רגיל ושאני עצבנית כי אני עייפה.....נכון, עייפה.. אבל מה זה כל החוסר רצון הזה להיות בקרבתו??? האם זהו? ככה זה הולך להשאר??? לא בא לי לעשות איתו כלום לבד... רק עם חברים ותמיד מתחמקת...מה עובר עליי? אני משתגעת?? יכול להיות שזהו?? אין להחזיר את שהיה??? אני כל כך חסרת חשק לעבוד על היחסים שלנו...פשוט לא בא לי... ולא רוצה להפרד כי אני יודעת שאנחנו מושלמים יחד...מה עובר עליי? זה טבעי? זה סופי???....מיואשת,

בקי יקרה,
שינויים רבים יכולים לחול תוך כדי ואחרי הריון ולידה. ייתכן שאת לא מזהה נכון את הסיבות. אחד הדברים האופיניים לנשים במצבך, למשל, הוא שהלחץ הכולל גדול, שאת כבולה מדי בשרשרת של זהב הביתה אל כדור הזהב הגדול והכבד והיפה שלך (הבייבי), ושקשה לך להודות בכך שאת זקוקה לחופש ממנו או ממנה, יותר מאשר לחופש מבן זוגך. יתכן שכרגע, כל עוד זה הלחץ העיקרי, את מרגישה שאת צריכה את בעלך יותר כדי להקל על הנטל המעשי שלך (או לפחות להיות אמפתי ומבין ללחץ בו את נמצאת - מה שקשה כל עוד את לא מודה בו בפני עצמך) מאשר כדי שיהיה איתך, וכשזה לא מספיק את ממורמרת, ומתרחקת ממנו רגשית.אני לא יודע אם זה המצב, אבל זו אפשרות. כך או כך, הנכון במצבכם יהיה ללכת ליעוץ זוגי. דווקא בגלל שאתם יכולים להתגבר על כך. אל תראי בזה כישלון, אלא חלק מתהליך לימוד חשוב שיעלה אתכם מחדש על המסלול הנכון.