הרגשות שלך בזוגיות: מה עושים?

שלום,
אני נמצאת במצב נפשי קשה מאוד...עם בן זוג כבר 6 שנים. הכרנו כשהיינו בצבא, הוא היה לי דמות סמכותית וחזקה וכל הקשר הזה התבסס תחילה על הערצה שלי אליו. היום זה התחלף להערכה מאוד גדולה של היכולות שלו תוך הכרה בעובדה שהוא ממש לא מושא הערצה אלא ילד קטן עם הרבה מאוד פגמים...בתחילת הקשר הייתי מוצאת עצמי מתוסכלת ובוכה בגלל כל מיני דברים (לא היה מתקשר פתאום, חשתי שאני לא מקבלת מספיק תשומת לב, היה מדבר איתי על כמה האופי של חלש וכמה שאני צריכה לגדל אמביציה ובולשיט שכזה). גם היום יש המון דברים בקשר שמפריעים לי. אני מרגישה שהוא פשוט לא מתחשב ולא רגיש אליי, אין לנו עולם פנימי דומה ואין שיח פורה ונעים.אני צוברת וצוברת כל מיני צביטות קטנות בלב וכואב לי מאוד. כי אני לא מסוגלת להתנתק ממנו וגם לא מרגישה שמחכה לי משהו בחוץ. כשאני משתפת חברות בתסכולים התחושות שלי נהיות עוד יותר חזקות ואני חוזרת הביתה מדוכאת, לפעמים כועסת, ובעיקר עם הבנה שאני בבור עמוק.הלכתי פעמיים לפסיכולוג לפני שנה, אבל היה לי יקר (גם דרך קופ"ח) וגם לא אהבתי את הטיפולים כי הם סחטו אותי רגשית.בכלל, שמתי לב שאני הכי רגועה כשאני מצליחה לשכנע את עצמי שהכל בסדר, שאני אוהבת אותו ושהכל שטויות. ברגעים כאלה כאילו הכל נעלם, אבל עמוק בפנים יש קול שאומר לי "עד הפעם הבאה".מה אני עושה?

אחת יקרה,
אני לא יכול לומר לך, כי אני לא יודע מה נכון. האם באמת "הכל בסדר", וזה רק הקולות הפנימיים שאת צריכה להשתיק? ובעצם, נכון יותר לתקן את הניסוח ולומר: האם הדברים שלא בסדר (ותמיד יש הרי כאלה) הם לא מאד משמעותיים ואת צריכה ללמוד להניח להם כדי להיות מאושרת? או האם המצב הוא שכל הרגשות והצרכים שלך הם סבירים לגמרי, שאת לא סופר רגישה, אלא הוא מאד לא רגיש, ולא קשוב, ולא תקשורתי מספיק?ואולי איזה שהוא משהו באמצע, מה שמאד סביר. הלכת לטיפול פעמיים. זה ממש לא מספיק. רק התחלת להיפתח רגשית, זה מעולה שעשית זאת, כי דווקא זה מראה שכנראה היה לך בטיפול הפוטנציאל הנכון להשיג משהו, אבל לא עשית עם זה כלום עדיין. אי אפשר בשתי פגישות להגיע לתובנות מלאות באשר למה שמניע את המחשבות שלך, וקשה עוד יותר בשתי פגישות להיבנות מספיק א. כדי להחליט אם את רוצה להישאר עם בן זוגך ו-ב. כדי ללמוד להתמודד עם הרגשות האלה שלך, או ג. כדי להחליט על פרידה ולהיות שלמה עם זה, ולדעת איך מתמודדים עם המחשבה שאף אחד לא מחכה לך בחוץ. ובעיקר, אולי, לבנות את ההבנה שאולי את מחכה לך בחוץ, וזו אולי ההבנה הכי חשובה שאת יכולה למצוא בעולם הזה, אם או בלי טיפול. אם המסקנה היא להחליט להיפרד.