הרגש מול ההיגיון בזוגיות

שלום
אורן חסון. אני שוב פונה אליך בתקווה שתוכל לעזור לי. בעבר כתבתי לך כאן על כעס גדול שיש לי על בעלי. על האדישות שלו וחסר איכפתיות מצידו כלפי וכלפי הילדים. לאחר המון מחשבה.ושיחות הגעתי למסקנה, שככה זה יהיה תמיד ואני לא אוכל לשנות את בעלי. מה שאני צריכה לעשות זה ללמוד לחיות עם זה, איך שהוא וללמוד, שרק אני צריכה לתת כל הזמן ולבקש כל הזמן כדי שמשהו יתבצע. ולא לצפות לכלום כדי לא להתאכזב.עכשיו הבעיה היא שאני הבנתי את כל זה אבל הגוף מסרב להרגע. אני רוצה לחזור לאיך שהייתי לפני הכעס הגדול הזה אבל הגוף לא נותן לי. כשהוא סוף סוף כן פונה אלי קשה לי להוריד את הכעס ולדבר בשקט.איך אני מצליחה להחזיר את הגוף לרגיעה??אני חוגגת היום יום הולדת ומוצאת את עצמי יושבת לבד מול המחשב. אני כבר לא מצפה שיעשו לכבודי כלום אבל עמוק בפנים זה מאד עצוב.

אני יקרה,
אני רואה שהחמצתי את ההודעה שלך, אז הנה תשובתי:מה שאת אומרת הוא שנוצר פער בין החשיבה הרציונלית שלך, שאומרת לך שזה מה שיש, ושהכי טוב לך זה ללמוד לחיות עם זה, לבין הרגש, שמרגיש לך פגוע. אקדים ואומר שלפעמים הרגש נכון יותר, אבל פעמים רבות לא. במקרה שלך, אם הפגיעה מתמשכת, ההגיון שלך צריך להביא אותך למסקנות מעשיות. אבל אם רק לא מזמן החלטת שאת מורידה כעסים (גם אם זה לא בדיוק עובד), כדי שהזוגיות גם תשתפר, ושיהיו בה פחות מריבות, כדאי שתתני לזה קצת זמן. קודם כל, כי את צריכה לתת להגיון שלך להשפיע על הרגש, והוא יכול. זה רק לוקח זמן. שנית, כי אולי כאשר את תתייחסי טוב יותר לבן זוגך, וכאשר הוא ירגיש טוב יותר בבית, אולי גם הוא יתייחס אליך טוב יותר. ואם כל זה לא יעבוד, עשי הערכת מצב מחודשת, ובמקרה הצורך, לכו ליעוץ זוגי.