הסכמים זוגיים: יעוץ ותובנות

שלום
ד"ר אורן, בתחילה אתאר באופן כללי ביותר את הבעיה ולאחר מכן אציג את שאלתי.אני כבת 31 , בעלי בן 34, נשואים 6 שנים פלוס ילד פלוס אחד בדרך.סה"כ יש בינינו אהבה וחיבה אולם לצידן יש גם חילוקי דעות רבים ולאחרונה אף מריבות רבות הגוזלות משנינו אנרגיות ריגשיות רבות. בגדול אגיד שכל אחד מאיתנו מרגיש תסכול וכעס מצטברים מהזוגיות, כל אחד וסיבותיו הוא. הבעיה היא שבעלי טוען שרוב ככל בעיותינו נובעות מבעיות אישיות שלי (בעיות עם ההורים, אישיות תלותית,בעיות כלליות בקשר זוגי ועוד) ועד שלא אפתור אותן באמצעות טיפול אישי, לא יפתרו הבעיות בזוגיות. כך לדוגמא הוא מציין שמריבותינו קשורות פעמים רבות בביקורי אצל משפחתי (בלי קשר אליו), שאנו חוזרים על אותן מריבות שוב ושוב בגלל שאיני עומדת בסיכומים שהושגו (אני טוענת שהסיכומים בצורה מסויימת נכפים עלי) ולדבריו אני מתנהגת פעמים רבות בצורה ילדותית ואיני רואה את התמונה הכוללת .אני לעומת זאת טוענת שיש לי בעיות כמו לכל אדם, ושגם לו יש בעיות אישיות לא מעטות שגורמות לדעתי לבעיות רבות בזוגיות ולכעסים ותסכולים גדולים מאוד אצלי ושטיפול אישי לא יפתור את הבעיות שיש לנו בזוגיות ולא יתרום לי דבר. כרגע מה שבוער אצלי זה התסכול מהזוגיות ומחוסר שביעות רצון מבעלי בכל מיני תחומים. אני טוענת שאנחנו צריכים ללכת לטיפול זוגי כי יש לנו בעיות בזוגיות. אני גם טוענת שהבעיות בזוגיות לא נובעות רק מפאנים אישיותיים אצלי, אלא משילוב של האישיות של שנינו ומבעיות שיש לשנינו ביחד ולכל אחד לחוד. מה שבטוח הוא שבניגוד אליו אני טוענת שעלינו לנסות לפתור את הבעיות כזוג ולא לנסות לבודד אותי או אותו מתוך המערכת הזוגית ולקוות שזה מה שישנה את כל המערכת הזוגית. אני מרגישה שאם אלך לטיפול אישי זה לא יעזור כי איני מסכימה שרוב בעיות הזוגיות נובעות רק בגללי. צריך שניים לטנגו. יש להתמקד כרגע בזוגיות, בגלל שהיא מציאות החיים הדומיננטית שלנו ושל המשפחה המתהווה ולא באינדוידואל .וכעת לשאלות:1. האם אתה חושב שאני צודקת ושאכן יש צורך בטיפול זוגי, או בטיפול פרטני רק שלי?2. אם אתה חושב כמוני שעלינו ללכת ליעוץ זוגי, איך לדעתך אוכל לשכנע את בעלי לשתף פעולה? לדבריו הוא יהיה מוכן לכך רק אחרי שאני אלך לטיפול פרטני. לי טיפול פרטני בהקשר הזה נראה כלא יעיל, ובזבוז של זמן וכסף.תודה מראש

אישתי מכירה בעובדה שיש לה בעיות בלתי פתורות הקשורות בעברה ובייחוד בקשר עם הוריה.לדבריה האנלוגיה היא פצצת סירחון שניתן לכסות יפה בקרמיקה ואח"כ כל פעם שעולה הריח ללכת למומחה לחומרי בישום ולהשתמש במבשם, בלי לטפל במקור הריח עצמו לעת עתה.בהקשר שלנו המומחה לחומרי בישום הוא יועץ הנישואין שיתן לנו כלים להתמודדות עם הקשיים ולדבריה כשיצוצו קשיים בזוגיות בגלל או שלא בגלל הבעיות שלה, יהיו לנו הכלים להתמודד. בהמשך אולי גם תלך לטיפול אישי, אך לא כדבר ראשון .אני טוען שבחיים בכלל, ובתחום הנפש בפרט אי אפשר לקבור בעיות ולצפות שייעלמו. בעיות שקברנו, ימשיכו לרדוף אותנו לנצח ויופיעו בגלגולים שונים, ובדמות בעיות לכאורה אחרות. זה מה שנקרא "תת מודע".עלי לציין שצורת התמודדות זאת של אישתי היא עקבית. כך, לדוגמא, כשיש בלאגן בסלון היא תעדיף להעבירו לחדר צדדי, במקום לסדרו. זה אולי עובד במצבים מסוימים בחיים, אבל תמיד ייכשל בתחום הנפש.לפיכך, אין כל טעם לטפל בהשלכות ובתוצאות של הבעיות, אלא יש לפתור את הבעיות המקוריות עצמן. רק אחר כך יש מקום לבדוק אם יש צורך ביעוץ זוגי.

אוי איזה פורום מבורך כבר עשינו עד עכשיו חצי טיפול (:בכל מקרה בתגובה לדבריו של בעלי אני רוצה לציין שבגדול אני מסכימה עם התאוריה שלו, אבל אי אפשר להתעלם ממציאות החיים העכשווית שלנו.במציאות הזו יש משפחה צעירה, יש בעל ואישה שמרבים לריב בגלל בעיות אישיות שלה, שלו (עוד לא דיברנו עליו אבל אתה בטח מתאר לך שהוא רחוק מלהיות מושלם ויש לי הרבה מאוד בעיות עם התנהגותו ואישיותו ואני סוחבת איתי הרבה עלבון, כעס ותסכול מהתנהגויות שלו בעבר ובהווה). לאור המציאות הזו ולאור זה שאישיותו מלבה את הכעסים שלי ואולי מחמירה את הבעיות שאני "סוחבת" איתי מקודם (כמו כל אדם) ואף יוצרת קשיים חדשים שקשורים אך ורק לזוגיות עצמה, אך בעיקר לאור המציאות בה אנחנו מותשים ממריבות ולא רוצים שילדינו יחשפו לאווירה עכורה זו, נראה לי נכון כרגע בשלב זה של חיינו, להתמקד דווקא בהיבט הזוגי. לא מן הנמנע שיעלו שם גם היבטים נוספים אישים יותר, אך המטרה כרגע המרכזית היא איכות חיים יותר טובה לנו ולילדינו . מאוד יתכן שבעתיד יפנה כל אחד מאיתנו לטיפול פרטני, אך כרגע הדבר החשוב והבוער יותר הוא קודם כל רכישת כלים ומיומנויות שיסיעו בידינו לקיים קשר זוגי ומשפחתי טוב, נעים ובריא יותר.

סיוון ובן זוגה היקר
ים,ראשית, אני מברך אתכם על הפתיחות הזוגית, ועל הנכונות להגיע ביחד הנה כדי לדון בנושא זה. זו הפעם הראשונה בפורום הזה שזוג מגיע ביחד לשאול שאלה במחלוקת, מה עוד שהשאלה היא שאלה מרכזית, של קביעת אסטרטגיה טיפולית.עוד לפני כן, רציתי לומר לך, סיוון, שהסכמים הם תמיד כפויים, מכיוון שמעצם הגדרתם, הם פשרה בין שני צדדים, ולכן הם תמיד נוצרים תחת אילוצים. לו היינו מגיעים להסכמים כרצוננו, בודאי שהיה לנו הרבה יותר קל, אבל כדי לעשות הסכמים כאלה, אנחנו צריכים לעשות אותם עם עצמנו, וגם באלה לא תמיד אנחנו מצליחים לעמודולך, בן זוגה, לגבי הטאטוא מתחת לשטיח (למען הדיוק: העברת הבלגן לחדר צדדי) – בתנאים מסויימים זה באמת הדבר הנכון לעשותו. למשל, כאשר מתגלה צורך דחוף בסלון נקי (כי ההורים שלך מגיעים), ואין זמן לסדר עכשיו. עם זאת, במצבים אחרים, נכון יותר לסדר את הדברים לפי סדר במקומם. מה אני רוצה לומר בכל מה שכתבתי עד עכשיו? ששניכם צודקים, אלא שכל דבר נכון בעיתו, ולפי מידת הזמינות והאפשרויות לביצוע.בין אם הקשיים של סיוון מגיעים מבחוץ (העולם החיצוני) ובין אם הם מגיעים מבפנים (מעולמה הפנימי), האופן שבו אתה, בן זוגה, מקבל את הדברים, ואופן התגובה שלך, יכול להשפיע על תגובותיה של סיוון באופן דרמתי. אתה יכול, בעזרת ההתנהגות שלך, להקל עליה את הסימפטומים, להביא אותה למקום בריא יותר נפשית, ולמקום בו היא תהיה מוכנה יותר לטיפול האישי, במקרה שאכן יש בכך צורך. באותה מידה, אתה יכול, בהתנהגות ובאופן התגובה שלך, להשפיע באופן דרמתי על מצב הרוח שלה, לדרדר את הבטחון העצמי שלה ואת ההערכה העצמית שלה לשפל, ולהחמיר את המקור הפנימי לקשיים שלה עם עצמה ועם אחרים. לפיכך, תהליך של ייעוץ זוגי, שבו תקבל גם אתה תובנות איך מה שאתה עושה ואיך אופן הביטוי והתגובה שלך משפיע עליה, הוא חיוני. ותבין, זה לא אומר שאתה לא בסדר, או שיש לך בעיה נפשית. אלא שזו דרך לימוד של תקשורת בדרך של קבלת הצד השני, על חולשותיו וקשייו, באופן שייקל עליו (או עליה), יחזק אותו (אותה), ובכך גם ייקל עליך את חיי הנישואים הן בטווח הקצר ובוודאי בטווח הארוך.