הסיפור הפנימי ההרסני: איך להתמודד

שלום
דוקטור, לפני כעשרים שנה היה לי חבר בשנות העשרה כשלוש שנים. אהבתי אותו אהבה עזה. הוא עזב אותי והתחתן עם מישהי אחרת. המשכתי הלאה וגם אני התחתנתי, נולדו לי ילדים והצלחתי גם מבחינת הקריירה לא פחות ממנו. החיים התנהלו בצורה תקינה. היום אני בת ארבעים פלוס, אבל נראית מאד צעירה. לפני מספר חודשים, הבית לידי הוצע למכירה. לתדהמתי הבחור המדובר קנה את הבית בידיעה שאני גרה ליד ולאחר שלא ראיתיו עשרים שנה כי עזב לעיר אחרת. מאז חיי אינם חיים, אין בינינו כלום, רק איחולי שלום ובוקר טוב. אולם אני משתגעת מבפנים, הלב מתפוצץ לי, בוכה בסתר, מתפקדת כרגיל אבל לא מרוכזת. כל הרגשות שהיו לי אליו חזרו. לא מבינה למה עשה לי את זה? זקוקה לעיצה ממך איך לנתק את עצמי רגשית ממנו , למרות המגע היומיומי. אני חייבת להתגבר על העניין. תודה

קארין יקרה,
היה לך חבר לפני עשרים שנה, כשהיית נערה צעירה, ומאז את מודדת את הצלחתך לאור הפגיעה שלך מהקשר ההוא. ההדגשה שלך "הצלחתי גם מבחינת הקריירה לא פחות ממנו", מעידה על מידת החשיבות שלו בעינייך. זה הסיפור שלך. של העלבון הישן שלך שלא לגמרי החלמת ממנו. לא קל לחיות עם סיפור כזה, של אכזבה ישנה שמנהל אותך היום, עשרים שנים אחרי כן. אולי לא בעוצמה, אבל הוא כנראה היה שם לאורך הזמן, רדום בחלקו.ועכשיו – כשהוא עבר לגור לידך, והסיפור הפנימי הזה שלך צף ועלה מחדש. את כבר לא יכולה להצפין אותו עמוק אי שם. ובכל זאת, זה עדיין הסיפור הפרטי שלך. גם השאלה "למה הוא עשה לך את זה?" – היא הסיפור שלך. יתכן שבעיניו את סיפור ישן, שהוא המשיך ממנו הלאה, ולא רואה סיבה שההסטוריה שלו איתך תפריע לו בחייו היום. עכשיו מצא דירה שמוצאת חן בעיניו, ואולי בכלל בעיני אשתו יותר מאשר בעיניו, והוא עבר לשם, מבלי שמשהו מן העבר קשור לעניין. יתכן מאד שבעיניו את מישהי שהיתה משמעותית פעם בהיסטוריה שלו, וכבר מזמן לא. אבל בסיפור שלך, את מחפשת סימנים שאולי זה אחרת. אם תחפשי סימנים, מאד הגיוני שתמצאי משהו פה ושם, בשלום-שלום שאתם אומרים, ואולי בעניינים אחרים, וסביר מאד שרובם ככולם יהיו מדומים או מוגזמים. הסיפור הוא שלך, קארין, ומאד מאד קשה לך איתו. את לא מתפקדת. הרגשות שלך מוצפים.הכי קל לי לומר לך את מה שכתבתי כאן, שזה סיפור שלך, ובין אם זה נכון ובין אם לא, לייעץ לך לטובתך פשוט לשכוח ולהתעלם. אלא שאני יודע שקשה מאד לסגור במתג את העולם הרגשי, או מרכיב אחד שלו, ולהמשיך כרגיל. זה לא עובד כך. לכן, בדיוק לכן, יש צורך בעזרה מקצועית.אני מפנה אותך לדף שלי, שכותרתו אמנם נקראת "טיפול זוגי בתל אביב", אבל הוא מסביר את ההבדל שבין ייעוץ לטיפול. אני מציע לך להתחיל בטיפול כדי לחיות. ואולי לומר את זה במדוייק יותר: ללמוד לוותר על משהו, שהוא חלק ממך, כדי לחיות טוב יותר.אולי כדאי שתראי גם "שלבים בתהליך הטיפולי". אמנם ההסבר נוגע בעיקר לטיפול זוגי, אבל השלבים בתהליך טיפולי אישי מאד דומים.

תודה רבה, יתכן שאתה צודק אבל מרמזים שונים שאינם בדמיוני נראה לי שיש כאן מעבר ובעיקר מיוזמתו. החלטתי לזמן אותו לדיון יותר מעמיק בעניין על מנת להבין את המעבר המוזר. אין לי גם תחושה של עלבון או תחרותיות, פשוט תמיד אהבתי אותו ולדעתי גם הוא אותי. אם יהיה לי קשה מדי להמשיך, אפילו אעבור בית על מנת שיהיה לי קל להתמודד(זה עבד מצויין שני עשורים). כמו שכתבת, לא קל לחיות כל היום עם כאב לב ומועקה שלא עוזבת.

קארין יקרה,
אני חושש שזו החלטה קשה מאד, ועלולה להיות הרסנית. במקרה הגרוע מבחינתך, כך אני חושב שאת מעריכה, הוא באמת לא מתעניין בך, וזה יהיה לך עלבון, שיגבר מעצם החשיפה שלך מולו. יהיה לך קשה להתמודד עם זה.ובמקרה הטוב, לכאורה, מבחינתך - זה יהיה הרסני, כי זה עלול ליצור מצב שבו מערכת הנישואים שלך עלולה להתפורר. גם אם הוא ירצה הרפתקה איתך, או רומן, זה לא אומר שהוא לא יוכל זמן מה אחר כך לומר לך: כן, אבל... ובצדק מבחינתו - כן, אבל אני כבר נשוי, ודואג וחושב על הילדים, ומחוייב, ו.. ביי. יש לו כל ההצדקה לזה. וכאן, אשאל שאלה פשוטה: האם תהיי מוכנה לשתף את בעלך בשיחה האפשרית הזו מבעוד מועד? האם את מוכנה לפגוע בו, אם הוא יגלה את מה שמתרחש אצלך בראש? מה קורה במסגרת הנישואים שלך? כמה חשובים לך הילדים שלך והיציבות שלהם?ואם כבר שלחתי לך משהו לקרוא קודם, קראי בבקשה גם את מה שכתבתי עלרומן עם גבר נשוי, כמלכודת דבש עם עוקץ בקצה. תמיד תהיי בעמדת נחיתות.אני מנסה לומר לך שאת לא חושבת צלול מספיק קדימה. את עסוקה במקום הרגשי העכשיווי שלך, ולא פנויה לחשוב על אנשים אחרים, או על מה שטוב לך קדימה בזמן. לכן גם הפניתי אותך לייעוץ מקצועי. את צריכה לקחת את הזמן. ואם לא דיבר אלי כל מה שכתבתי קודם, קראי שוב ושוב את המשפט השני בפיסקה הזו.

התכוונתי במשפט האחרון, כמובן, ל"אם לא דיבר אלייך כל מה שכתבתי קודם"...

תודה רבה על ההתכתבות.

קארין יקרה,
בתחושה שלי, ואולי אני טועה, את קוראת את מה שכתבתי, אבל לא פשוט לך עם זה. בצד זה, קיימים גם הצורך שלך, והרצון שלך והרגש שלך, שלא בהכרח מתחברים לניתוח האנליטי שלי. אני יכול להבין את זה. מצד שני, אני חושב שאת כן מכבדת את מה שכתבתי, ורואה גם בו הגיון מסויים. אני מבין את הקונפליקט, ויודע שהוא לא פשוט בכלל.אם תרשי לי, אני מציע לך שיחה של שעה. לא מחייבת לשום דבר כמו המשך טיפולי, אבל שבה תוכלי להציג בפני טוב יותר את עמדתך, ואולי נוכל לדבר על זה עוד, ולבחון את העניין יותר לעומק, בהתאם לתחושות שלך, מה שקשה יותר כאן, במסגרת ההתכתבות בפורום. אם את חושבת שזה אולי יכול לתרום לך, לפחות לחשוב עוד בקול רם ביחד איתי, ראי בבקשה את האופציה שלייעוץ טלפוני חד פעמי.