החלטות לפני חתונה: מה לעשות?

שלום
וברכה...ואוו שנתיים כבר שלא כתבתי פה ...עברתי שנתיים שלוות ככל הנראה. אני סוגרת בקרוב 30 שנות חיים ונסיון (רק לא לומדת ממנו חחח) , היום התפטרתי מעבודה מזעזעת של טלמרטינג שבידי תואר ראשון באחד מתחומי מדעי החברה אבל זה לא הנושא. אני מאורסת לבחור מקסים, שנתיים מעלי, כבר לאחר חצי שנה הוא הציע לי נישואים , אנחנו ביחד קרוב לשנה וגרים יחד כבר חצי שנה.....המחייה ביחד חושפת בפניי עוד צדדים באישיות שלו. אין ספק לקחתי על עצמי בחור לא פשוט שדורש המון סבלנות ואורח רוח. הבחור שלי סובל מחוסר בטחון מאוד בולט אפילו בפני זרים, מדימוי עצמי נמוך, היכולת שלו לתקשר היא נמוכה מאוד...נחשפתי לבית שהוא גדל בו ואני יכולה להבין שזה נובע מהדרך שבה גדל, מהאינטרקציה שלא ממש היתה עם ההורים (משפחה אשכנזית טיפוסית, ואני לא גזענית), יש לו אח אחד בלבד ושניהם ממש לא בקשר (חייבת לציין שהם גרים קרוב מאוד אפילו).....יש לו התנהגות מידי פעם של ילד קטן ולא של בחור בוגר ...ועברתי בחיי לא מעט קשרים קשים ואני מדגישה קשים מאוד ותמיד הייתי על תקן המטפלת, חשבתי שזה השתנה אבל בשיחה שלי עם אימי הדברים התחדדו לי.....היתה לי תקרית עם בן זוגי באחד החגים האחרונים ,ישבתי עם בת משפחה לשיחה שהתפתחה ובן זוגי כנראה התבשל עם עצמו שנעלמתי לו והרגיש שלא היה לי אכפת ממנו והרגיש בדיעבד כאילו הוא עשה לי מבחן ולא עברתי אותו....לאחר שיחה של חצי שעה עם הבת משפחה הוא הגיח בעצבנות עם סיגרייה ביד ואמר לי בעצבנות "בואי נלך הביתה"....שאלתי אותו מה קרה? אתה לא מרגיש טוב?........הוא אמר שהוא לא מרגיש טוב , יש לו סחרחורת, ביקשתי שישתה מים וישטוף פנים ותכף נלך....והוא נכנס הביתה וחזר אחרי דקה עוד יותר עצבני...הפעם עם תנועת הנפת היד אמר לי :בואי, הולכים הביתה".....אני נבהלתי , לא נתקלתי בהתנהגות הזאת עד עתה....הלכתי אחריו לכיוון האוטו ופתאום אני רואה שהוא בוכה....אחז בומן טירוף כזה לשנייה ...הייתי קרה ומחושבת , נכנסתי לאוטו , צעקתי לו "כנס עכשיו למכונית" ונהגתי הביתה שלנו.....תוך כדי הנסיעה אני מנסה להבין מה עובר עליו...הרגיש לי שהוא התחיל לבכות כי הוא הבין שהוא התנהג לא במקום ולא היתה לו שליטה על כך...מרגיש לי תמיד שהוא מודע לבעיות שלו אבל ...קשה לו להתמודד איתם ולהתגבר עליהם. הוא נרקומן חיזוקים....הוא פריק של השאלה :"אז מה עשית היום"?.....שאני כבר לא מסוגלת לשמוע.....סיפרתי לאימי על מה שקרה באותו ערב חג והיא זרקה לי ..."את יודעת, עדיין לא מאוחר"...ציפיתי לתמיכה מסוג אחר, אני אוהבת אותו, באמת אבל אני גם מודעת שלוותר על הקשר ולבטל אירוסים (כשאולם, הדי.גיי והצלם כבר סגורים וכל העולם כבר יודע) זה לא פשוט בעיניי ואולי אפילו סיבה מספיק טובה כן להתחתן ולמי יש כוח להכיר אנשים חדשים....הייתי שם עשיתי את זה....אחרי שעזבתי בגיל 28 קשר של שנתיים כבד מאוד מאוד מאוד והתחלתי את חיי מהתחלה...כאילו אני תמיד חוזרת על אותן בחירות.......אני מרגישה שאני מתחילה להיכנע למילותיה של אימי.....ואולי יש משהו נכון יותר עבורי, זה מלחיץ ומבלבל.....אני זקוקה למילה מרגיעה או מילת ייעוץ חכמה....תודה :)

את יקרה
ופשוטה,קשה לי לתת לך עצה מושכלת, כי אני יודע הרבה פחות מדי. אבל... יש לך עניין חשוב על הפרק, ואת לא רוצה לעשות טעות שתתחרטי עליה לשנים. החתונה אינה הכל, וגם הדי ג'יי יכול לחכות, ביחד עם כל העולם. ואגב, הרי גם חתונה אינה דבר סופי, אבל את צריכה לעשות משהו כדי לדעת יותר, ולהיות בטוחה יותר. אני לא יודע מה נכון לעשות, ואני לא יודע עד כמה את מדברת על ארוע חד פעמי שלא נשמע טוב, אבל אולי הוא בכל זאת חד פעמי. אני לא יודע מה הוא לקח רגע לפני שזה קרה, ואני לא יודע איך הוא מתנהג במצבי לחץ. את יודעת הרבה יותר ממני, ולכן החלטות שלך הן חכמות יותר. רק קחי אותן עם פחות לחץ של "מה יגידו?" – כי זה חשוב פחות.וחשבי על הליכה ליעוץ. מבחינתך, כי את רוצה לדעת בפני מה את עומדת ואיך מתמודדים. ועוד, וגם זה מה שאת יכולה לומר לו – כי התקשורת שלכם לא מספקת. כי הוא דורש המון סבלנות ואורך רוח. את רוצה לדעת איך לתפקד ביחד כזוג טוב יותר.

תודה ד"ר אורן חסון..המילים שנאמרו ממך חכמות למרות שאינך יודע הרבה דברים...הדבר שמחזק אותי איתו זה שיש בינינו תקשורת מצויינת , איתי הוא מצליח לתקשר ואני מצליחה להוציא את זה ממנו. מקווה שאולי זה ארוע חד פעמי, אלך לייעוץ...תודה