החלטות וזוגיות: אל תעצרי בדרך

שלום
ד"ר אורן,יש לך אחלה פורום!!!!!ניפרדתי מחבר שלי לפני כחודש עקב חוסר רצינות שלו. אמנם היינו כשנה ביחד, אבל הוא לא באמת דאג לקדם את זה לאף מקום ואנחנו כבר בני 29.מאז שניפרדתי ממנו, אני לא מפסיקה לחשוב עליו ולקנא באנשים שהוא בקשר איתם. אני כל הזמן חושבת שאולי לא הייתי צריכה להפרד ממנו ואולי אם היינו ממשיכים להיות ביחד בסופו של דבר הוא היה רוצה יותר והיה הופך לרציני. כאשר אני חושבת עליו והכאב הנפשי העז מתחיל להיות מורגש, כאבים פיזיים (מועקה) ממש מורגשים. אני חוששת שאני מזיקה לעצמי בריאותית. אני גם די עם פרצוף חמוץ כל היום. מתביישת בעצמי.שאלותיי הן:1) איך מתמודדים עם פרידה? איך אני לא אגיע למצבים כאלה שאני כבר ממש מרגישה כאב פיזי מפחיד. מה להגיד לעצמי כדי לצאת מהעצב העמוק הזה?2) מה עם הפרצוף החמוץ וההרגשה הרעה? איך נפטרים מזה?3) איך נפטרים מהפנטזיה שמלווה אותי ביומ-יום, שהוא יתקשר ונחזור. ואולי אני צריכה לחזור אליו?4) יכול להיות שאם בחור לא רציני בזוגיות שנה, הוא יהיה אחרי זה.....? או שמי שלא רציני שנה, זה חסר סיכוי?אני יודעת שהשאלות אולי בלתי ניתנות לתשובה מדוייקת, אבל אני אודה לך על כל פיסת מידע. אני די מתייסרת בימים אלה. לא נרדמת. לא אוכלת. ממש התחלה של דכאון. :(תודה לך,ביי.

סיגלית יקרה,
תודה על המחמאה.הקושי בכל החלטה הוא שכאשר עושים אותה, לא יודעים בדיוק מה יקרה הלאה. לא רק זה, כאשר כבר מקבלים אותה, את כבר לא יכולה לדעת מה היה קורה לולא עשית אותה, כי ההחלטה, כך או כך, משנה את התנאים. בהחלט יכול להיות שהחבר לשעבר שלך ייפגש בעוד שבועיים עם מישהי, ויתחתן איתה בעוד חמישה חודשים. אבל אם זה יקרה, זה יכול להיות או משום שהיא מוצאת חן בעיניו הרבה יותר, ולכן הוא פוחד יותר לאבד אותה, או בשל הטראומה שאת נתת לו, והוא פוחד לאבד עוד אחת באותו אופן. כלומר, ברגע שעשית החלטה, שינית את התנאים שלו.אלא שכרגע הוא לא מעניין אותי בכלל. מה שחשוב הרבה יותר זה מה שאת עושה לעצמך. עזבת אותו כדי להמשיך הלאה, ולמצוא מישהו שאת תרצי לפחות אותו הדבר, ושיירצה אותך יותר. אז למה את מתעסקת בענייני העבר? אם עזבת, אז תני לעצמך צ'אנס, אחרת את רק מפסידה, גם אותו וגם את הקשר הבא שאינך מסוגלת ליצור.ואם את לא מצליחה שלא לחשוב עליו, אז צרי איתו קשר מחודש, ותני לזה זמן וצ'אנס, אם הוא יסכים. ושוב, כמו קודם, בהעדר ידיעה וודאות, כל אחת מההחלטות הללו יכולה להיות שגוייה. אין לך דרך לדעת. אז בחרי לך דרך, איזו שתבחרי ,ואל תעצרי.

תודה על תשובתך.לא יכולתי לעצור את עצמי ויצרתי איתו קשר היום (טלפוני). הוא לא הראה יותר מדי התעניינות או אפילו לא הרגשתי שהוא שמח שהתקשרתי אחרי כל כך הרבה זמן שהיינו בנתק.מכיוון שהרגשתי שאני צריכה למצוא על מה לדבר ומה להגיד והוא לא תורם, אז השיחה פשוט הסתיימה. עכשיו אני מרגישה פגועה מאד. מאד. למעשה, מבחינתו אני ממש מרגישה שזה נגמר באמת. אןף. זו כבר התמודדות אחרת. עם עלבון. עם מישהו שלא רוצה אותי. שעבר לו. שהוא ממשיך הלאה. זה כל כך מבאס :(איך מתמודדים עם זה? איך לא חושבים על זה שמישהו שהייתי איתו שנה כבר ממש לא מעוניין בי? ואפילו לא התאמץ לדבר איתי 5 דקות אחרי שלא דיברנו כל כך הרבה. פעם היינו מדברים 5 פעמים ביום!!!!! והוא התקשר. אני כמעט לא התקשתרי. זה לא פייר. ממש עצוב לי.

סיגלית יקרה,
מדהים אותי איך את לא רואה עד כמה ראית והחלטת נכון. יש לך יופי של אינסטינקטים! היית איתו שנה, זה נכון, חשבת שזה ילך לאנשהו, גם זה נכון. אבל הנה, בתום השנה, עשית בדיוק את מה שהיית צריכה לעשות, שכן, עכשיו את רואה שהוא באמת לא מתאים לך. אם הוא מגלה אדישות כזו עכשיו, סימן הוא שגם קודם התחושות שלו לא היו עזות עד כדי כך. ובדיוק את זה קראת אצלו, גם אם לא היית מודעת לזה לחלוטין.לפיכך, במקום לבכות על הדחייה שלו, היי מאושרת שידעת לעצור את זה בזמן. האינסטינקטים שלך, במקרה הזה, עבדו נפלא!