החלטה על עתיד הזוגיות

הוא נפרד ממני לפני כמעט 4 חודשים בטענה כי הוא עדיין אוהב ונמשך ולכן איננו יכולים להישאר יחד...כי זה לא פייר כלפיי. (הוא צריך לחשוב, הוא מבולבל הוא רוצה להתנסות.. ). קיבלתי את החלטתו בהבנה וכך זה נגמר. שבועיים לאחר הפרידה עוד שיחות מבלבלות מצידו והיענות מצידי עד ש"הרמתי את הכפפה" ואמרתי לו שכך זה לא יכול להימשך ושאינני מעוניינת בידידות איתו ולא בשום קשר שהוא לא מחייב בינינו. אולי ביום מן הימים, כשארגיש שאני מוכנה לכך. אפילו טסתי לשם כך לשבועיים. (כמובן שנהניתי והייתי עם חברים אבל אשקר אם אגיד שחלק מהרצון לטוס לא היה ע"מ שלא יהיה שום מצב שבו אחזור בי וארים טלפון או שהוא פתאום יחליט להתקשר).אתמול הוא התקשר. ולא עניתי לו. למרות שכבר התחושות אינן חזקות כל כך ואף כמעט אינן, העדפתי שלא לפתוח שוב את הפצעים. עכשיו הסקרנות מתחילה לכרסם. האם פעלתי נכון כאשר לא עניתי לו ? האם כדאי לי להגיד לו "אתה יודע את המייל שלי אז תשלח לי לשם מה שרצית להגיד"? עד שהתגברתי עליו הוא פתאום "חוזר מן המתים" ואני זו שצריכה לענות? הייתי שבורה כשזה נגמר כי אמרתי וידעתי שאין באמת סיבה לפרידה הזו ושאם הוא רוצה להתנסות עם אחרות, אז שיתנסה- ולא ישוב. והוא שב. אינני יודעת לשם מה ואינני יודעת אם עליי לחזור לשיחה שלו. האם לא אתפס כחלשה שלמרות ה"פסיקה" שלי - "אני לא חושבת שכדאי להמשיך יותר את הקשר אם אנחנו לא ביחד", אענה לו? אולי הוא רוצה לחזור אבל אני כבר לא שם. הוא ריסק אותי והלב שלי השתקם מחדש- כשהוא לא חלק ממנו. האם יש טעם בכלל לענות לו ? מה הוא רוצה ממני פתאום אחרי 4 חודשים. אני רוצה ולא רוצה לדעת. תודה

אניגמה יקרה,
נדמה לי שאת צריכה להחליט קודם מה את חושבת שטוב לך. לא לפי מה שהוא רוצה, אלא לפי מה שאת רוצה. אין ספק שמה שלמדת על הרצון שלו, ועלהיציבותשלו, הם פרמטר חשוב בהחלטה שלך. אם את חושבת שהוא לא יציב מספיק, כלומר, בעצם, כפי שאת מבינה, לא רוצה מספיק – או לפחות לא רוצה מספיק כדי להתגבר על הקשיים שהיו לכם, אז את מבינה שיש סיכון שתיפגעי שוב. זו החלטה שלך אם את מוכנה לקחת סיכון, למקרה שהוא החליט באופן ברור יותר, ושהוא יידע להתגבר על הקשיים שהיו. אם השתקמת כבר, אז אולי יהיה לך קל יותר להמשיך, מבלי הסיכון הזה איתו. יהיו לך אולי סיכונים אחרים, אבל לא זה הידוע כבר, ש"ריסק אותך" לפי ההגדרה שלך. את היא זו שצריכה להעריך את הסיכונים ואת הסיכויים, כי את מכירה אותם הכי טוב.

אנשים לא משתנים? יש להם אופי לא יציב? אולי הוא פתאום הבין את ההפסד והייתי חשובה לו? אולי הוא כן יסכים לעבוד על הקשיים אם יצוצו עוד בהמשך? או שככה זה. וככה הוא והוא יהיה ככה עם כולן. או גם אם נחזור לקשר אז הדברים לא ישתנו.. אני נורא מאמינה בשינוי אצל אנשים כי אני יודעת שאני עברתי הרבה מאוד שינויים בחיי. גם אחרי הפרידה אני אדם שונה. טוב. לא שונה. אבל מבין ושם לב להרבה יותר דברים שבכלל לא חשבתי עליהם לפני כן.(בינתיים עוד לא עניתי לו. אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה).מתה לחשוב שכל האנשים הם כמוני אבל הרוב כנראה שלא.. ואולי זה באמת יהיה עוד כאב לב מיותר.