החלטה מושכלת בזוגיות

אני נשואה כבר 9 שנים, עם שתי ילדות. לפני כמה חודשים בעלי הציע לי ללכת למסיבות מין או לצרף עוד מישהי לשלישיה. אחר כך הוא הגיע לנישואין פתוחים ואני די נרתעתי מזה ולא ממש רציתי. במקביל, הוא מקטר כבר שלוש שנים על זה שזוגיות, קשר ומחויבות לא מתאימים לו ואם הוא היה חוזר אחורה לא היה עושה זאת שנית, הוא אמר את זה גם בעקבות דרך רוחנית שהוא הולך בה. התעלמתי מזה והחלטתי לא להתרגש מהדברים, כי לא הייתה לו כוונה ללכת. בעקבות "לחצי הסקס" שלו הסכמתי שהוא ישכב עם מישהי פעם אחת ויספר לי על זה, למרות שחששתי שזה עלול לפרק את הקשר בינינו ואף הזהרתי אותו שזה עלול לקרות. הוא טען שאין שום סיכוי, וזה רק סקס נטו. לאחר זמן מה גיליתי במקרה שהוא אכן שכב עם מישהי. אבל זה ממש לא היה סקס מזדמן, אלא סקס מתמשך יותר עם מישהי שהוא מכיר. מאותו רגע חשבנו להיפרד לתקופת ניסיון, בה הוא יגור כמה ימים לבד בתל אביב. במשך כל אותו הזמן הוא המשיך להכחיש את הקשר איתה - אין בינינו כלום, זה שום דבר, אני אוהב אותך, אני בכלל רוצה להיות לבד ולבדוק איך אני הולך לבד בדרך שלי בלי התמיכה שלך וכו'. לי היה ברור שיש שם עוד משהו ובסוף, אחרי ארבעה חודשים, הוא הבין פתאום שזה רומן. וזאת למרות הדיבורים הרוחניים הגבוהים שלו שגם בלבלו אותי וגם הטעו אותי. למרות שהבנתי באיזשהו מקום מה קורה.בקיצור, הוא רימה אותי ואולי גם את עצמו, בלבל אותי במסרים סותרים, בגד בי, ניסה לרקוד על שתי חתונות ולשמור על העוגה שלמה. כרגע הוא סיים (אולי) את הרומן הרוחני במרכאות והוא מתלבט אם הוא רוצה לחזור אלי, כשהוא חוזר לדבר הראשוני שרצה - לחיות לבד בחלק מהשבוע בתל אביב. אני מרגישה גם נבגדת וגם קצת מושפלת. הוא גם בגד בי ועכשיו הוא מתלבט אם לחזור אלי.הודעתי לו שאני לא מחכה לו וגם אני בודקת מה אני רוצה ואני מתנגדת לגמרי לנישואין פתוחים. מבחינתי זה או הכל או לא כלום. האמת היא שהוא כל כך הרגיז אותי שדי מתחשק לי להתגרש ממנו, אבל אני רוצה להחליט על זה ממקום הגיוני ולא רגשי ומחכה עוד. לא ברור לי מה קרה לחבר הכי טוב שלי שפשוט בגד בי במלוא מובן המילה. יש לציין שאני גם מאוד תמכתי בו כל הזמן ללכת בדרך שלו ונתתי לו המון מרחב. גם הוא מעיד על זה. מצד שני, היו לנו בעיות בזוגיות כמו שגרה שוחקת וכמה בעיות תקשורת שכן הצלחנו להתגבר עליהן. לדעתי בעיות כאלה לא מצדיקות כזה משבר. אשמח לשמוע את חוות דעתך על המצב שאני נתונה בו. לזוגיות במצב כזה יש בכלל סיכוי?תודה

את יקרה,
לפי מה שאת מתארת, עושה רושם שהוא רוצה להמשיך ולחפש בחוץ. השאלה היא אם את מוכנה לזה, ונראה לי שלא. אלא שאת רוצה להיות שלמה יותר עם ההחלטה שלך, ובצדק, כי את לא רוצה שייווצר מצב שבעוד כמה שנים תגידי לעצמך שאולי היית צריכה לתת לזה צ'אנס נוסף.אתם יכולים לנסות ולעבור תהליך של יעוץ זוגי, אבל מתוך הבנה שהוא יעזור לכם להבין היכן אתם נמצאים ומה אתם רוצים, ולא בהכרח יוליך אתכם לזוגיות מאושרת. אולי, אבל אולי גם לא. ובכל זאת, זה חשוב כדי שתעשו החלטות מודעות ורציונליות, כך שבדיעבד תדעו שכאשר החלטתם, ובמצב התובנות שלכם בעת ההחלטה (להיות ביחד או להפרד), זו היתה החלטה הנכונה. אחרי ככלות הכל, גם ההחלטה להמשיך ביחד צריכה להעשות עד כמה שניתן בלב שלם, ולא בלב חצוי.

תודה!יש לך המלצה על מטפל זוגי באזור השרון הצפוני? בנימינה-פרדס חנה-זכרון יעקב?אני

לד"ר חסון שלום רב !אני מנהלת רומן כ-8 שנים עם גבר נשוי , לפני כשנה התגרשתי מבן זוגי אחרי 18 שנות נישואין שבהם חשתי אי שביעות רצון ,חסכים רגשיים וחוסר אינטימיות הגרושין היו החלטה שלי ושל אהובי לפרק את החבילה הישנה ולפתוח פרק חדש , אני סיימתי את התהליך מהר מאד ובנעם ללא מריבות ובהסכמה .במהלך השנה האחרונה אהובי התחיל את ההליכים לקראת גירושיו אבל בקושי רב .כל פעם היו לו סיבות אחרות למה הוא לא מתקדם . " הבת שלי מתחתנת " , " אשתי עברה ניתוח ","אשתי במצב נפשי קשה " "הילדה הקטנה .... ועוד סיבות .חשוב לציין שהוא עבר את כל השלבים של לפני הגירושין (יעוץ זוגי , בית משפט ) ונשאר רק דיון ברבנותמיותר לציין שאהבתו אלי היתה אובססיבית, הוא רצה לדעת כל שעה היכן אני ועם מי ואין לי ספק שאהבתו אלי היא אמיתית וכנה , היה לו קושי רב לצאת מהבית , והוא החליט להתוודות וסיפר לאשתו על הרומן שהוא מנהל איתי , כמובן בסילוף זמן הקשר .הוא הרגיש צורך עז בלהתנקות מהשקר,כמובן שאשתו נכנסה להיסטריה למרות שבתוך תוכה היא ידעה על הקשר אבל כבת יענה טמנה את ראשה בחול.אהובי סיפר לי שמצבו הנפשי קשה , והוא חש שהוא מתרסק, אני תארתי לעצמי שהוא חש רגשי אשמה , קרוע בין המחוייבות המשפחתית , לבין אהובתו.הפנתי אותו לטיפול פסיכולוגי ,המטפל ייעץ לו להתנתק ממני ומאשתו למשך 3 חודשים.קשה לי להאמין שהוא יעמוד בזה ,אבל אני מבינה שהוא צריך להבריא וזה חלק מהטיפולאני נמצאת בחוסר ודאות , מה יהיה אחרי 3 החודשים , קשה לי מאד להתנתק לתקופה ארוכה , גם הוא מידי פעם מגניב לי טלפוןהשאלה שלי , מה מטרת הניתוק ? למה לא ללכת עם הלב , האם אני צריכה לשתף פעולה? האם אני עוזרת לו בזה שאני מנתקת מגע או שהוא מרגיש ננטש?אשמח אם תסביר לי מה סוג הטיפול הזהתודה מראשנתי