החדשה בעיר: התמודדות עם דינמיקה זוגית

ד"ר חסון היקר
:אני וחבר שלי יחד כבר 4 חדשים. אני בת 22 והוא בן 28. הכל הולך מעולה ואנחנו מאד אוהבים אחד את השני. אבל, יש לי בעיה.חבר הכי טוב שלו נשוי למישהי, שאני פשוט לא מסוגלת לסבול. הם התחתנו לא מזמן. היא מאד אוהבת את חבר שלי ומסוגלת להתקשר אליו בשעות שהן הזויות בעיני, למשל ב11, 12 בלילה. בעלה לידה אמנם, אבל עדיין. בעיניה הוא ידיד מאד טוב והיא כנראה לא רואה בזה שום פסול. התחלתי לפתח כלפיה אנטי כי נתמלאתי טינה שבמקום לנצל את הזמן שהוא איתי( ושנינו מאד עסוקים ולעיתים נפגשים רק בשעה מאוחרת), הוא מסוגל לדבר איתה בטלפון חצי שעה כשהיא מצלצלת. היא מסוגלת להתיישב לו על הברכיים סתם ככה,דבר שהוציא אותי מדעתי, ועוד אנשים חשבו שזה מוזר, ובגדול היא מאד פתוחה איתו ברמה שלדעתי מוגזמת. אני התעצבנתי על שהוא לא מציב לה גבולות ושלא אכפת לו שההתנהגות שלה לעיתים מאד פוגעת בי.הוא אמר שאני סתם מחפשת ממה להפגע ושזו אשתו של החבר הכי טוב שלו אז מה נראה לי( שמבחינתו היא החוט המקשר ואם יהיו לו בעיות איתה אז גם עם החבר מן הסתם)ושהוא לא מתכוון לשנות את היחס שלו כלפיה כי הוא לא מבין מה לא בסדר בהתנהגות שלה. אני חושבת שבתוך תוכו הוא יודע שהיא לפעמים מגזימה אבל הוא לא יגיד לי את זה. בכל מקרה, רבנו בגללה המון, וכל פעם שאנחנו יוצאים יחד אני מתבאסת וזה הגיע למצב שאנחנו לא ממש מדברות כתוצאה מהריחוק שלי כלפיה. אני מרגישה שלפעמים אני מתנהגת ממש בקנאה (ואני לא טיפוס קנאי) כשלכאורה זה הרי מגוחך שכן אני לא אמורה לחשוש כי היא נשואה, ועוד לחבר הכי טוב. השאלה שלי: מה אפשר לעשות? כי זה לא דבר שיעלם והיא לא הולכת להיעלם. זה מפריע לי מאד ועוד יותר מפריע לי שהוא מתעצבן כל פעם שאני אומרת משהו ומשחק אותה כאילו אין לו מושג על מה אני מדברת, או שהוא מתבאס שאנחנו לא מסתדרות כשאנחנו יוצאים יחד וכו'...מהי עצתך??? אני ממש מתוסכלת מזה כבר.תודה רבה רבה מראש!!!!

ליהיא יקרה,
את צודקת. זוהי בעיה עבורך, ושלושתם (בן זוגך, חברו ואשתו) אולי קרובים מספיק זה לזה כדי שלא לראות זאת כך. את היא החדשה "בעיר". את היא זו שצריכה להסתגל למציאות הזו, ואולי את באמת לא יכולה. כי המציאות הזו באמת באמת מאיימת עליך, על פי כל הסימנים שאת מכירה מהנסיון האישי שלך ומתפיסת העולם שלך על יחסי גברים, נשים וזוגות.יתרה מכך, ואולי גם בגלל האופן שבו הצגת את הדבר בפניו, בן זוגך שם לך גבולות, ומתמודד איתך בויכוחים של כוחניות. העובדה הזו בודאי שאינה מקלה עליך. היית רוצה שלפחות יבין אותך, ויגלה אמפתיה למה שאת מרגישה כאשר היא יושבת על ברכיו.בתנאים הנוכחיים, עוד לפני זה אולי, את צריכה להבין שהוא מתקשה לשמוע כעס והאשמה. את צריכה למצוא דרך להביע את הפגיעהשלך ללא כעס וללא האשמה, באופן שהוא יהיה מסוגל לשמוע. סביר שיוכל להתקרב אליך כשאת פגועה יותר מאשר כאשר את כועסת ומתלוננת.את יכולה, במקביל, גם להתקרב אל החבר הטוב שלו, בהדרגה ובאופן חברי אבל עצמאי (שאינו תלוי בבן זוגך). ועשי זאת תוך התבוננות ובקרה זהירים של הגבולות מול בן זוגך ומול החבר. אולי תלמדי מזה משהו על הזוגיות של החבר, ואולי תלמדי מזה משהו על הזוגיות שלך.