הורים רבים: מה תעשי?

שלום,
ראשית סליחה על הסיפור הארוך.אני בת בכורה כיום בת 31 (נשואה) להורים שנשואים 33 שנה. אבי בן 57 ואימי בת 53. מאז שאני זוכרת הורי לא הסתדרו טוב, והיו בבית ריבים וצעקות בעיקר מכיוון שאבי דרש מאימי להיות בית בערב, להכין לו ארוחה חמה כל יום והוא לא עזר בבית כלל. גם התקשורת בינהם לא הייתה טובה הוא היה מזלזל באינטיליגנציה שלה ומעליב אותה. כיום זה פחות.לאימי גילו מחלה נדירה לפני 5 שנים שקצת מגבילה אותה, ומעייפת אותה בעיקר בגלל התרופות שהיא מקבלת. לפני כ 4 שנים התחיל אבי לסע לתאילנד לבד עם חברים. אימי לא הצטרפה אליו בנסיעה הראשונה כיון שזו הייתה נסיעה עם חברים. בהמשך היא פשוט לא יכלה לסע. הוא הקים לעצמו עסק קטן שם והיה נוסע כל חצי שנה. לפני כשנה גילינו שהוא נפגש שם עם בחורה מקומית צעירה והוא בגד באימי. היה סיפור רציני, הוא ממש היה מסובב, ואמר שהוא רוצה להתגרש ושקל אף להביא אותה לפה. לאחר כחודשיים שבהם הם היו צריכים להיפגש עם מגשר ולהתחיל טיפול, הוא התעשת והחליט להישאר בבית לנתק כל קשר ואף הבטיח שלא ייסע יותר. אך אחרי כמה חודשים הוא אמר שהוא צריך לסע לסגור את העסק, וגם אז נסע לשבוע, ולפני כחודש שוב הוא נסע לשבועיים, למרות שכביכול הוא הציע לאימי לבוא איתו אך במקביל דאג לציין שחם שם מאוד והיה ברור שאימי לא תוכל לסע איתו, אז הוא נסע עם החברים.בסוף שבוע האחרון שוב עלה נוסע הנסיעה לתאילנד הפעם באפריל. אימי כבר ממש רתחה והיו הרבה צעקות, לפחות כך הבנתי. היא החליטה שנמאס לה והיא רוצה להתגרש.אני חייבת לציין ששניהם אומרים שאין להם שפה משותפת כרגע, הם בקושי מדברים. כיום בעקבות המקרה אבי עוזר יותר בבית, כי אימי כבר לא מוכנה לעשות הכל בבית, אך אימי טיפוס גם לא קל והיא מחפשת על מה לעקוץ ולהעיר ולא רואה גם את הדברים הטובים. אני מניחה שיש לה הרבה מטען שלילי נגד אבי. היא מספרת לי שהיא מרגישה שנתנה כל חייה לבית ולילדים וזהו היא רוצה לחשוב גם על עצמה אבל לא עושה דבר בנידון.אני מדברת עם שניהם, שניהם מתקשרים אלי ומספרים לי מה הם מרגישים. ואני לא יודעת מה התפקיד שלי. אימי אומרת על אבי שהוא אגואיסט וזה די נכון, ואבי אומר על אימי שהיא כל הזמן מחפשת מה להעיר ולריב.אני מרגישה שאבי מצד אחד מנסה להתקדם ומצד שני מידי פעם מזכיר את תאילנד שזו נקודה כואבת מאוד לאימי. ואימי כל כך ספוגה ברגשות שלילים וכואבים שהיא לא מפנה מקום לסלוח ולהתחיל דף חדש. כל פעם שיש ריב כזה היא אומרת שזהו היא רוצה להתגרש. (אימי ואבי עובדים שניהם ואין בעיה כספית)אבי לא מוכן ללכת לטיפול הוא אומר שזה בעיה של אימי, ואימי גם לא מוכנה כי היא מבינה בכלל שהיא בבעיה.איפה אני בכל הסיפור? ומה אתה ממליץ לעשות?תודה

שוש יקרה,
את שואלת את השאלה הכי חשובה, והיא איפה את בכל הסיפור. לכאורה, ואת זה תשמעי הרבה, את לא שייכת לסיפור. הסיבה העיקרית שבשלה את לא שייכת לסיפור היא שדורשים ממך לקחת צד במחלוקת מרה בין שני אנשים אהובים ויקרים, גם אם מעצבנים לעתים, ואת נקרעת. קשה הרבה יותר להקרע בין הורים כאשר את בגיל צעיר כילדה, אבל עדיין זה קשה גם כמבוגרת ועצמאית.אלא שאת כן שייכת לסיפור, כי הם הכניסו אותך, וכי הם ההורים שלך, וכי אכפת לך מהם, וכי לא תרצי להיות, בעיני עצמך, זו שלא עשתה דבר למען הוריה. אין לי ספק בכלל שאת רוצה להקל עליהם. אלא שמנגד, את רואה איך הם לא מקלים עלייך כלל ועיקר. הם מחפשים בני ברית (את) כדי לנצח במאבק שלהם, ואת הרי לא רוצה להיות בת ברית של אף אחד. את רוצה להיות נייטרלית, ואני מתרשם שמה שקורה לך, וקורה להרבה שנכנסים לקו האש של ההורים, הוא שכאשר את מרגישה קצת אמפתיה עם טיעון של צד אחד, קשה לך עם התחושה שלך שאת חייבת בעקבות כך להאשים את הצד השני, ולהפך. וזה קורה לך עם שניהם. מסיבה זו, הם הכניסו אותך למקום בלתי אפשרי. כפי שאת רואה, את עצמך לא יכולה לגשר ביניהם, כי ברגע שתסכימי במשהו, ואפילו הקטן ביותר עם אמך, אביך יטען שאת נגדו ושתמיד היית עם אמא שלך, ולהפך. כלומר, יפעילו נגדך סחיטה רגשית.לפיכך, הסיכוי שלך לפתור את בעיותיהם, בגלל המקום שבו את נמצאת, הוא קלוש מאד. הדבר היחיד שנכון לך לעשות, הוא לשים להם גבולות. לומר להם: אני אוהבת את שניכם עד מוות, אבל לא מוכנה להכנס למריבות שלכם. דברו איתי על הכל, אבל לא על זה. סביר ששניהם יכעסו עליך, סביר שלשניהם יהיה קשה לדבר איתך על דברים אחרים כי זה הדבר המרכזי היום בחייהם, אבל גם כך, כשאת מכניסה עצמך לקו האש, ומנסה להוכיח פעם צעד אחד ופעם אחר, הם בודאי כועסים עליך. אז אם זה ממילא המצב, מוטב שתוציאי את עצמך מהמשוואה. הדבר היחיד שאת יכולה לחזור עליו, כמו מנטרה, הוא: אני לא בתוך העניין, אבל אשמח לעזור לכם למצוא יועץ זוגי שיעשה את מה שצריך מנקודת מבט מקצועית ונייטרלית.ואם התוצאה תהיה שהם ייפרדו, אולי מוטב כך, ולשלושתיכם יהיה יותר שקט, גם אם יהיה מלווה בכאב לב. בלי לדעת יותר, אני לא יכול לומר לך מה עדיף, וגם אז מוטב שזו תהיה תובנה שהם יגיעו אליה בעצמם, גם אם הם זקוקים לסיוע חיצוני כדי להפנים.