הורים נוטשים: איך להבין את התנהגותם

דוקטור חסון שלום,השאלה שלי היא בנוגע ליחסים שבין הורים לילדים וכאן הדעות שלי ושל אחי חלוקות אשמח לשמוע את דעתך בעניין.הגישה של אבי לילדים לפני החתונה ולאחרי שהתחתנו שונה בקיצוניות. לפני החתונה הוא אבא אכפתי, מתעניין, מגלה אהבה וחום, ונותן מימון כספי להכל: מחייה, לימודים, בילויים וכו' לאחר החתונה הוא נהפך כמעט לזר, מבחינה רגשית כבר לא מתעניין ולא אכפתי ודואג אני יכולה לבוא לשבת והוא לא יחליף איתי מילה אחת.... וגם מבחינה כספית המוטו שלו: התחתנתם-עכשיו תסתדרו בכוחות עצמכם. בכלל הוא לא אוהב שהילדים הנשואים באים מדי הרבה להתארח והוא לא מתבייש לומר זאת ישר בפנים...זה כואב לכולנו, כל האחים הנשואים. הבעייה מה עושים עם זה הלאה... ניסינו כל אחד לחוד לדבר איתו על כך שהוא לא תומך ולא עוזר כלכלית כשיש לו! ואנחנו נחנקים.... והוא כל כך שונה בהתנהגות שלו אלינו לאחר שהתחתנו ועזבנו את הקן-כאילו ירדה לו אבן מהלב.... והסתיימה החובה שלו אלינו כאב. גם לאמא שלי זה כואב והיא ניסתה לדבר איתו, אבל למעשה כל השיחות לא השפיעו לטווח הרחוק.. הוא רק אמר שהוא מצטער אבל ככה הוא ואין מה לעשות ובאמת עזר קצת יותר מבחינה כספית מיד לאחר השיחות איתו אבל לאחר זמן הכל חזר למה שהיה....אחי לא מתייאש ומנסה שוב ושוב לדבר איתו על הנושא (טוב, הוא באמת צריך אותו מבחינה כספית-המצב שלו לא טוב) ואפילו מנסה להשפיע עליו שילך ליועץ שינתחו ביחד את העיניין מנקודת מבט אובייקטיבית....והשאלה שלי, האם זוהי התנהגות נורמאלית של אב שכך ישנה את יחסו לילדים מיד אחרי שהתחתנו? ממה זה נובע? האם צריך להניח לו, להעריך את מה שהוא כן נותן ולהגיד תודה או להמשיך לדרוש ולבקש עוד (מי שתקוע כלכלית)?? האם יהיה אפשר לשנות את גישתו כלפי הילדים אי-פעם?? או שצריך להשלים עם המצב, לסלוח לו, ולהגיד תודה על מה שיש?

סנונית יקרה,
מובן לי הכאב שלכם, שאביכם נוטש אתכם, לפעמים גם כאשר אתם עדיין זקוקים לו. העניין הוא שאתם לוקחים את היחס של אביכם אליכם כפגיעה אישית. זה כנראה לא כך, וכפי שהדבר נראה, אתם לוקחים את זה כך כי אתם לא מבינים את מה שעובר עליו.תרשי לי, לכן, להציע אפשרות של מה שעובר לו בראשו, ואולי זה ייקל עליכם להבין אותו, ואולי גם להתמודד עם ההתנהגות שלו. הרושם שלי הוא שאביכם ראה תמיד את ההורות שלו כמטלה. זה לא אומר כלל שהוא לא אהב אתכם, וגם לא אומר שהוא לא אוהב אתכם כעת. זה רק אומר שהמחוייבות ההורית שלו התנגשה תמיד, כנראה, אם מאוויים ורצונות אחרים שלו, שבשל המחוייבות הזו הוא דחק הצידה. המאוויים הללו לא נעלמו, והם כנראה רק חיכו לצאת. בהחלט יכול להיות שמה שהחזיק אותו כל השנים זו התקווה שלאחר שתהפכו להיות עצמאיים, הוא יוכל להקדיש זמן לעצמו, ולדברים שהוא רוצה לעשות. ובעיניו, חתונה היא כנראה עצמאות, ולו רק משום שבאופן פורמלי אתם הופכים, בעזרת הטקס הזה, להיות קשורים לבני אדם אחרים, כלומר, לבני/בנות הזוג שלכם, ואז הוא יכול להוריד את האחריות מעצמו.אפשר להבין את ההתנהגות שלו, אם תקווה מסוג זה היא שליוותה אותו במשך שנים. ולכן, מה שאתם רואים זה מהפך בהתנהגות שלו, ואילו הוא רואה בזה תחילת התממשות של משהו שמלווה אותו כבר במשך שנים. כלומר, מבחינה רגשית, הוא הכין את עצמו לשלב הזה כנראה עוד הרבה קודם.אני מניח שיהיה לכם קשה לשנות את אופן החשיבה שלו. בעיקר משום שזה כנראה לא מהפך בחשיבה שלו, אלא משום שהוא מקובע שם כבר הרבה זמן, ובא לידי ביטוי רק עם החתונות של הילדים. אולי יהיה גם לכם וגם לוקל יותר אם תשמרו איתו על קשר קרוב, ואל תצפו לשום דבר, משום שלפחות בתחילת התהליך כנראה קשה לו לתת. אבל אולי עם הזמן, ואם תשמרו איתו על קשר פתוח וקרוב, יהיה לו קל יותר להבין שגם בחייו כאב לילדים בוגרים, וגם בחייו כסבא, יש לו מה לתת לכם, בין אם כלכלית, ובין אם בתמיכה נפשית, ושהוא אולי אפילו יכול ליהנות מכך.

הי, לא חשבתי על כיוון חשיבה זה...... אבל בינגו!! קלעת בול!הוא תמיד זרק משפטים בבית שכשהוא יצא לפנסיה הוא ילמד ציור ויעבור דירה לבית פרטי עם גינה וחצר בסביבות ירושלים ועוד ועוד.... וזה עוד כשהיינו קטנים...... תמיד הוא אמר שהוא מרגיש שאלוקים ברך אותו בהרבה כשרונות אבל הוא לא מנצל אותם.....אחי דיבר איתו לאחרונה והסביר לו שהכעס שיש לכולם כלפיו עוד יתנקם בו יום אחד (רמז ברור-לעת זקנה כשהוא יהיה זקוק לנו...) וכדאי לו ללכת לייעוץ ולשנות את כל קו המחשבה משמעותית מבפנים.... ומכיוון שהוא לא טיפוס שייפתח בפני יועץ אחד על אחד הוא סדר לו קבוצת תמיכה להורים בהקשר זה.... כמובן שהשיחה התנהלה באווירה טובה ולא מתוך האשמות ואבי הסכים.... אבי ניסה להסביר ולתרץ את עצמו שכל זה נובע מילדות קשה שהייתה לו, בית עני ללא כסף, אבא קשה יום שלא נותן חום ואהבה, סבתא שלי דווקא הייתה אישה חמה ולבבית....מהי דעתך,האם יש ממש בכך שילדות קשה משפיעה על התנהגותו?? האם לתלות ציפיות בקבוצת התמיכה? ? אני נוטה לקבל את מה שכתבת קודם ולתת לו מרחב ולשמור על קשר קרוב ופתוח איתו ולאט לאט ייתכן והוא ישנה גישה מעצמו כשיממש את חלומותיו....

סנונית יקרה,
זה היה די צפוי. כי אם את לוקחת בחשבון שאדם לא משתנה ברגע, ובודאי שאינו משנה את יחסו לילדיו ברגע, אזי סביר היה שזה משהו שהוא הכין, נפשית, עוד זמן רב קודם לכן.אני לא יודע בעניין הילדות. כל כך הרבה זמן עבר מאז, והוא עצמו עבר כל כך הרבה דברים, כך שאם היה אפקט משמעותי כלשהו, אולי, בתחילת חיי הנישואים שלו, הרי סביר שהפך להיות חשוב פחות אחר-כך. אם את נוטה לקבל את מה שכתבתי, וכך זה נראה, כנראה שכדאי שקבלי גם את הצעתי. ונסי להסביר זאת גם לאחיך, שיכעס עליו פחות. זה יהיה טוב יותר לשניהם.