הבת מתרחקת: מה עושים?

ד"ר אורן חסון שלום רבאני פונה אליייך לעצה בנושא מאוד כאוב הגורם לסבל משפחתי כללי.אחותי בת 29 עם ילדה מקסימה בת 3, שפרודה מבעלה כשנתיים. היא עוברת תהליך גירושין מאוד "מכוער" וקשה שטרם הסתיים. במהלך השנה האחרונה נוצר קשר בינה לבין גבר בסביבות גיל 55 העובד במתחם בו היא עובדת. אני הבנתי כי הגבר הנ"ל יצר עימה קשר של "עידוד ותמיכה" תחילה וככל הנראה אחותי התאהבה בו מאוד. הגבר הזה הוא גרוש +4 שאינו מתאים לה כלל וכלל. להערכתי, הוא פשוט היה בזמן הנכון ובמקום הנכון בכדי ללכוד אותה ברשתו. מצב זה משפיע קשות על אימי ואבי והם כמעט על סף דיכאון. כעת היייתי מבקשת את עצתך: האם ניתן להשפיע עליה ולגרום לה להבין שהגבר הנ"ל אינו מתאים לה בייחוד בתקופה זו? לפי דעתי היא היתה צריכה לעבור "טיפול" של הבנת המערכת הזוגית הראשונה שלה שנכשלה טרם כניסה לקשר אחר וביחוד קשר עם גבר כה מבוגר שאינו מתאים לה כלל.בתקופה הזו ניתן לראות את המצב הנפשי הקשה שבו היא מצויה: מצד אחד מבינה שאינם מתאימים בכלל ומאידך הלב כבר "נתפס". לאחרונה היא מאוד מסוגרת, מתרחקת מהמשפחה, לא מתפקדת כראוי לחלוטין וניתן לראות כיצד חייה מתדרדרים בקצב מהיר.....אודה לך מאוד לעצתך, שיר.

שיר יקרה,
את שואלת איך לגרום לה להבין שהגבר שאיתו היא יוצאת אינו מתאים לה, ביחוד בתקופה זו. ואני שואל אותך, איך את והמשפחה שלך אינכם רואים שאולי הוא הגבר המתאים לה, בדיוק בתקופה זו – שכן הוא זה שמספק לה את הנחמה והתמיכה שהיא זקוקה להם? אולי בדיוק בגלל זה היא יוצאת איתו? אולי אתם שופטים אותה לפי אמות המידה שלכם, ולא לפי הצרכים שלה, ברגע נתון זה?בהחלט יכול להיות שאחר-כך בתקופה אחרת, מאוחר יותר בחייה, היא תחליט שהוא לא יתאים לה יותר, אבל היא זו שאמורה לדעת טוב יותר מה מתאים לה ומה לא. לו היתה לה תמיכה משפחתית מסיבית, פתוחה וקרובה, ואשר נותנת בה אמון ותחושה טובה, יכול להיות שהיא לא היתה זקוקה ל"עידוד ותמיכה" מאדם חיצוני (כפי שתארת). אבל עד שהיא תחליט אחרת, אתם, המשפחה, הפסקתם להיות לה גב תומך בטוב וברע, וגיבוי לכל החלטה שהיא עושה. לכן היא מתרחקת. לו המשפחה שלך היתה מתנגדת להיותך עם גבר שאת אוהבת, האם לא היית מתרחקת מהם? תנו לה קרדיט שהיא יודעת מה טוב לה, כי כרגע אתם אומרים לה שהיא לא יודעת להחליט, ושאין לכם אמון בה. היא מתרחקת מכם כי אתם מקטינים את הבטחון העצמי שלה ומגמדים את יכולת השיפוט שלה, ולא נותנים לה להרגיש טוב בקרבתכם.זה שהרחקתם אותה מכם, רק דוחף אותה לכיוון שלו, מכיוון שהשארתם אותו כאלטרנטיבה התומכת היחידה. אם אתם מסוגלים לזה (ואני כלל לא בטוח שהורייך, למשל, מסוגלים לזה, ואם הם לא, האם את יכולה לקחת את זה על עצמך?), תנו לה חיבוק, ותמיכה, וקבלו אותה ואת ההחלטות שלה כפי שהן. ממילא שום החלטה אינה החלטה לכל החיים. היא עושה החלטות אד הוק, לפי מה שטוב לה עכשיו, כפי שרובנו עושים. ואם היא תעשה טעות, היא תלמד מזה טוב יותר אם זו תהיה הטעות שלה, ולא שלכם. בכלל, נראה לי שמה שיותר מלחיץ אותך ממצבה של אחותך, אלו הם ההורים שלך. יכול להיות?