הבנת בן הזוג: כלים להתמודדות

שלום
לך , קשה לספר הכל בכמה מילים אז אנסה ממש לתמצת .. :-)זוגיות של שנתיים וחצי לערך .. , שנינו בשנות ה 40 , לשנינו זוזוגיות ראשונה.חיים יחד כבר מעל שנתיים , עם ילד מהמם משלנו בן שנה ו 4 ב"ה .עבורי באופן כללי זה היה ואפילו עד עכשיו .. משהו קסום .. מההתחלה היה לי ממש טובלהיכנס לזוגיות ומשפחה , אותה כל כך רציתי , ואני חיה בהערכה . חשה כלפיו משיכהתשוקה מסוימת , ואהבה .שנינו אוהבים מאוד לטייל , לצאת למועדוני לילה (הוא זה שנתן לי את ההשראההזו..) , יש לנו הומור משותף וכמובן שיש גם לכל אחד את התחביבים שלו הכוונה אלי - כמו תאטרון למשל שהוא פחות אוהב אבל מוכן לבוא איתי לעיתים .אני חשובה לו והוא מאוד נאמן לי בזוגיות, אבל הוא טיפוס שפחות יודע לנהוגכבעל לאשה . .. פחות יודע להראות אהבה ונתינה .. לא יודע להעריך ...מאוד חומרי, מאוד ביקורתי .. ו.. יש לו כל מיני "חוקים" משל עצמו שחורגיםמהנורמה.. ובצורהקיצוניתדרסטית . - דבר שמאוד מקשה עלי בנוסף לדברים שציינתי עד כה .. . - למשל.. שהוא לעולם לא מצטלם .. - ולעולם לא רוצה להתחתן .מאוד מאוד מפריע לו .. בקיצוניות - שאני לא עובדת .. ושאני לא יודעת לבשל . והוא לא מתחשב בעניין שהייתי בבית עם התינוק ...-ואז לא ניתן לעבוד.הוא מרגיש מנוצל .. ואני לא מבינה ולא מסוגלת להבין אותו ..הוא מבקר אותי על ימין ועל שמאל.. וגם אם יש צדק .. אז הביקורת באה בצורה קיצונית ... מאוד.. , וזה הגיע בשנה וחצי האחרונות למילים לא יפות , צעקות והשפלות-גם ליד המשפחה .. .כרגע דוגמא הכי אקטואלית..ו..שמאוד מפריעה לי .. . -הוא החליט לנסוע לאמא שלו בלעדינו בכל יום שישי ללילה אחד .. ולא להשאר כאן איתנו אף יום שישי עד שנעבור דירה בעוד חודש וחצי .וואווו לא הצלחתי לתמצת.. וכתבתי הרבה...אנא דעתך . איך אני מתמודדת ?... אני לא רוצה להיות לבד וההתנהגות שלו כלפיי כבר תחת כל ביקורת .. ממש תודהאיריס

איריס יקרה,
אני מבין שבצד הדברים שמעניינים ואולי אפילו מרתקים אותך בו, ובצד הדברים המשותפים שלכם, את מזהה בו את העדר האמפתיה – היכולת להבין ולקבל את הצרכים שלך שלא מתאימים לאלה שלו. סביר שזה מה שגורם לו לראות אותך בעיניים יותר "עסקיות", ולכן גם את "ההפסד" הכלכלי שבקשר איתך, שאולי מלחיץ אותו, ואולי עוד דברים שמלחיצים אותו, ואת לא רק מתקשה להבין, אלא גם מתקשה להתמודד איתם, כי הם גורמים לו להיות ביקורתי מולך גם בהם, כמו החוקים שאת אומרת שיש לו, ושאת לא מכירה אותם ברגיל – וזה לא רק ה"לא להתחתן", אלא גם ה"לא להצטלם", וכנראה גם עוד דברים אחרים, שאולי באופן כלשהו הוא נלחץ מהם, ומעדיף ליצור את החוקים האלה כדי שלא יצטרך לעסוק בהם ולהתמודד איתם. מכאן אולי גם הקושי להתגמש – כי גמישות פירושה צורך לעסוק בזה באופן שוטף, וזה אולי באמת לא קל לו. לכן, אולי באמת יהיה לו קשה עם תערערי על החוקים האלה.אני חושב שנכון יהיה שתלכו לטיפול בעניין הזוגיות שלכם. זה חשוב לשניכם, והוא יוכל לקבל כלים להבין אותך ואת הצרכים שלך. אני לוקח בחשבון שיתכן שהוא לא ירצה. אם זה יהיה המצב – לכי לבד לטיפול זוגי(הקישי על הקישור, כדי לראות את האפשרויות). גם אם תלכי לבדך תוכלי לקבל כלים טובים יותר להבנה שלו, לדרך התמודדות עם החוקים שלו, ולנסות להשפיע עליהם ועליו באופן שייקל על שניכם, וללא התמודדות ישירה ועימותים. כך אולי תצליחו לשמר את הטוב שיש לכם בקשר, ולהקל בעניינים שיותר קשים לך איתו.

המון תודה לך ..אני חייבת לחדד.. ברשותך ...1. כרגע המצב נמצא בשלב לא קל..הוא ממש מתנהג כלפיי בחוסר כבוד והכוונה.. למשל .. סנקציות , השפלות .. ,אומר שמנסה כמה שפחות להיות איתי , אבל תמיד מוסיף ומזכיר שכשאתחיל לעבוד - ולא רק מהפאן הכלכלי אבל בעיקר.... , אז ההתנהגות כלפי תהיה אחרת .. . מה שקורה - בטיולים של השנה האחרונה הוא תמיד עם פרצוף נפול אבל אני יודעת שהוא עושה עצמו-וגם נהנה . אבל לא נעים כמובן להיות בנוכחות אדם שכל הזמן עם פרצוף חמוץ .. . וטענות כלפיי ללא הרף .. והאמת .. ש גם חלק מהם ללא סיבה מצדיקה...2.אני דווקא נוטה להבין שהוא נמצא בתיסכול.. ובנוסף , שאכן יש צדק לטענותיו כלפיי- ושאני צריכה "לשחרר" הכוונה .. לתת לו למשל ללכת לבד להוריו וללון שם בלעדי בכל יום שישי לחודש הקרוב... .3. הוא להפתעתי הסכים לטיפול זוגי אך רק אם באמצעות זום ורק אם ניתן ללא תשלום .. .מקווה שאמצא ..4. איך אני סולחת לו .. על מילים מאוד לא נעימות שהוא אמר עלי .. זה מאוד פגע בי

כיצד אתמודד עם העובדה שהוא פשוט החליט להעדר בלעדינו בכל יום שישי.....

איריס יקרה,
את רק מחדדת עבורי דברים שאני חושב עליהם בעניינכם. לא אמרת את זה, ובכוונה אני משתמש במושג הזה – אני לא חושב שזו "קמצנות" מצידו, אלא לחצים שלא פשוט לו להתנהל איתם. זה משפיע על היחס שלו אליך, כי הוא מנסה להשפיע עליך ככל שיוכל בדרכים שיש לו, כדי להוריד מעצמו את המצוקה שלו. העניין הוא שזה בא על חשבונך, וקשה לו יותר לראות את זה. כלומר, הוא לא כל כך מצליח לראות את האיזון שבין הצורך שלו ליכולת שלך, ואולי גם לצרכים שלך, ולהתאים את עצמו.כך בעצם גם האמירות שלו, שבאות מבחינתו "לתקן" את המצב, והוא לא מתאים את עצמו לעשייה ולהשפעה בדרך שבאמת תוכל לחזק אותך ולעבוד טוב יותר, ולהגיע אותך למקום טוב יותר גם מבחינתו – גם אם לא באופן מושלם מבחינתו, אלא רק חלקי – כי אולי זה רק מה שאפשר.כך גם לגבי עניין הטיפול הזוגי. הוא רוצה אבל חינמי, וזה לא ריאלי להגיע לטיפול זוגי חינמי אצל איש מקצוע. זה לא רק דומה לכך שאנשים ידרשו ממנו שהוא יספק את שרותיו המקצועיים בחינם, אלא גם הצורך בהפגנת ההערכה של הצורך בטיפול שמשתקף במחוייבות לתהליך – בזמן, וכן, גם בכסף. יש לזה משמעות גם כלפי המטפל וגם כלפי עצמכם.אני מציע לך לקרוא גם מה שכתבתי על תהליכים שלטיפול זוגי לעומת ייעוץ זוגי. יתכן שזה ייתן לך עוד נקודת מבט על מה שצריך, וכפי שאמרתי, אני גם ממליץ לך לבחון את האפשרות של הליכה לטיפול לבד – למרות שאני מבין, מתוך מה שכתבת, שתהיה לו התנגדות להשקעה הכלכלית, מה עוד שאת לא מכניסה כסף. כך שגם זה יכול להפוך לכלי ניגוח נוסף. אבל תוכלי לומר לו שאת מבינה שיש לך על מה לעבוד, ושזה בסופו של דבר יועיל גם לו, כך שאולי שווה גם לך וגם לו שתלכי לבדך לטיפול, אם הוא לא רוצה. ויתכן שירצה בהמשך להצטרף לטיפול, ולו רק כדי לומר את מה שיש לו לומר, וכדי שהצד שלו גם כן יישמע.לגבי ימי שישי – אני מבין שיהיה קשה. בעיקר המחשבות על חוסר ההוגנות, ועל ההזנחה, ועל הלבד שלך, ועל ה"יחסינו לאן?" ומה יהיה או שווה הקשר הזה? אני מבין שמדובר בכחמישה-שישה ימי שישי של סנקציות או ענישה או הימנעות שלו (אולי כי הוא מרגיש שקשה לו, ולכן עדיף מבחינתו, דווקא למען הקשר, שלא ייכנס לעימותים נוספים בערבי שישי שהם כרגע אולי ארוכים מבחינתו, ומעמתים אותו עם הלחצים והדרישות שלו ממך שלא מתממשות בעיניו, או מול הצרכים שלך שהוא לא יכול לעמוד מולם). כך או כך, אם הוא לא נשאר בבית, ואת נשארת לבד – את צריכה בשלב הזה לנקות את עצמך ככל האפשר מהמחשבות הרעות, ולמצוא לך מה לעשות. אולי לא טלוויזיה עם חדשות, בימים האלה, כי הן רק מעלות את הלחצים, אלא סרטים, סדרות, חברה הביתה, או ללכת למשפחת ההורים או אל חברה אחרת, עם הילד שלכם, ועוד – אפשרויות שכאלה, כ"אסקייפיזם", כלומר, כבריחה מנטלית, שרק תועיל לך בתקופה הזו.

וואו תודה לך...ממש נראה שאתה מכיר אותנו....
היו כמה משפטים שכאילו התהפכו לי אבל ממש הבנתי בכלליות את כוונתך...
הבנתי ששיחות..טיפול פסיכולוגי זוגי..יעזור לנו...
דר. חסון.. אם הוא ימשיך לעזוב אותנו..לימי שישי עד ראשון..... מה אני עושה?.. ברור לי שכשאתחיל לעבוד..הכוונה לחזור לשגרה... ותעבור גם תקופה.. אז הוא ישנה את זה איכשהו כנראה.. .
אגב מה שהביא לו את ההחלטה הזו - זה בעיקר מה שאמא שלו ביקשה..היא אשה לא הכי נעימה וכשאנחנו באים מורגש לי שהיא משום מה לא אוהבת אותי..ומיתנקלת לי ... . יש כל מיני הוכחות לכך.. . אגב פעם רביעית שהיא אומרת לי וללא סיבה קונקרטית , . .. שלא לבוא אליה הביתה ....
מה פסיכולוג יגיד לי..כיצד לסלוח / לחיות עם העובדה שהוא ניבל את הפה עלי..כבר מלא זמן..יום ביומו.. , הפעיל סנקציות.. כמו לא לקנות אוכל בסיסי הביתה .. כפרנציפ... ומתוך מחשבה שהוא "מחנך" אותי... אבל אל דאגה.. .אני קונה. אגב דר. חסון.. מההכנסה הקטנה שלי אנחנו משלמים חצי שכר דירה... הוא (וגם אמא שלו ....שהיא המקור.. ;) כל הסמן אומר ומאיים - " את תשלמי הכל חצי חצי ואם לא את תשארי לבד "... בבקשה רק על זה עוד תענה לי דר. חסון.... ..

ליטל יקרה,
את לא צריכה "לסלוח", וגם לא "לחיות עם ניבולי הפה שלו". את צריכה לראות מה את יכולה לעשות כדי שזה לא יחזור על עצמו, ועל כך צריך להיות הדיבור עם הפסיכולוג שלך. מה שאת מספרת על האמא שלו רק מחזק את קו המחשבה שלי על מקור הקושי האפשרי שיש לו בהתמודדות וגמישות ביחסים שלו איתך, ובהבנה ובאורך הרוח שלו כלפייך. כל אלה ועוד צריכים לאפשר למטפל שתלכי אליו אמצעים כדי ליצור שינוי בזוגיות שלכם.ולגבי ימי שישי – כתבתי לך על כך בפיסקה האחרונה של תגובתי הקודמת. מבלי לדבר איתך ולראות מה מתאים לך ומה לא, ומבלי לדעת טוב יותר את הלכי המחשבה שלך, יהיה לי קשה להיות מדוייק יותר בהכוונה שלך במסגרת הנוכחית.