הבנת בן הזוג ביחסים

ד''ר אורן שלום,
אנו זוג נשוי כעשר שנים,זוגיות בסהכ בסדר העניין שהיא פתאום יכולה להתהפך תוך שניות,
ישנו קו מאוד מאוד דק בין אוירה סבבה לבין פיצוץ ואני אסביר, בעלי הרבה פעמים בתקשורת בנינו בוחר לשים לי ברקסים ,אם למשל שאלתי אותו שאלה פשוטה/ תמימה ופניתי בטונציה שפחות נראת לו הוא יכול לא לענות לי או להגיב אליי בסוג של דחיה כגון: אני לא מעוניין לדבר איתך,אל תפני אליי, אני עונה לך בדרך שאת פונה אליי...
או אם למשל כעסתי על משהו שאמר או עשה אז ...אני לא ממשיך את השיח הזה בהרמת קול את רוצה תפני אליי בנועם וכ וכ
ואני מרגישה תסכול ענק!!!!! מרגישה שאני נמצאת עם איזה שהיא דמות מחנכת,כאילו אני הבת שלו ולא שאנחנו בזוגיות של גבר ואישה
בנוסף כל הזמן מרחפת עננה כזאת של גבר מעניש/ מחנך וזה לא מתאים לי!! זה רק פוגע בביטחון העצמי שלי,גורם לפער בנינו גורם לי לחוסר אונים כי הוא לא מוכן להמשיך לתקשר איתי או להקשיב ולהכיל אותי.
והוא תמיד יוצא מנצח בכך - שעומד על שלו ולא מקשיב לי ! ואני נשארת עם התסכול הגדול!
אני חושבת שזכותי גם להביע כעס זה בסדר להיות גם אמוציונלי במקרים מסויימים אני בנאדם!
ישנם כל מני מקרים שאני באמת כעוסה או מעוניינת לפרוק אבל הוא לא מאפשר לי את המרחב הזה!!
הוא מצפה שכל הזמן אהיה בסדר,אפנה בנועם,אהיה נעימה,וטוען שאני מקבלת תשובות כאלה ממנו בגלל הדרך שאני פונה.
מרגישה בזוגיות מענישה,עקרונית וסוג של ההתנשאות
עליי. מה לעשות???
אודה מאוד לתשובתך!

דנה יקרה,
אני רוצה להימנע מתשובה קלישאית, או 'תומכת'. בכוונה, כרגע. אם לא אכפת לך, לפני שאשיב, הייתי רוצה לשאול אותך שאלה:כלומר, עשית עבודה יפה מאד בלהסביר אותך, ולכן אני יכול להבין את הקושי שלך. את כותבת את הקושי הזה, ואי אפשר שלא להזדהות איתך. אבל אני מניח שיש גם באיש שלך דברים טובים, אחרת לא היית בוחרת אותו, ולא היית נשארת איתו עד היום. מכאן, בהכרח, נובעת השאלה שלי:אם נצא מתוך הנחה שהוא אכן אדם טוב בבסיסו, ושמטרתו אינה להרע ולהזיק, אז יתכן שמשהו ביחסים ביניכם קשה לו. האם תוכלי לאפיין את זה? – מה ביחסים שלכם הכי קשה לו?ואם תוכלי לומר לי את זה, האם תוכלי גם לומר לי מה בדיוק הוא רוצה להשיג בהתייחסות שלו אליך? ובעיקר, למה חשוב לו להשיג את זה? מה לדעתו יקרה אם הדברים יישארו כפי שהם?כתבת לי, ואני יכול להבין אותך. אבל אני שואל את השאלות הללו כדי לנסות גם להבין אותו. האם את יכולה להסביר לי?

היי,
לפי הבנתי ולפי מה שהוא טוען זה שהוא לא יכול ולא מסוגל להתנהל בשיח תוקפני הוא מסתייג משיח תוקפני...וברגע שזה קורה יש לו מנגנון מובנה שגורם לו להתרחק.
האמת שגם בחוץ הוא אדם שמסתייג מאוד מהמצבים הנ''ל..
והוא לא יכול להתנהל מולי כאשר אני רוצה לפרוק ולא לדבר והוא מצפה שאעבוד על הנועם שלי! כל הזמן מבקש שאעבוד על הנועם שלי ואז חלק גדול מהבעיות יפתרו...ואם הוא עונה לי בצורה לא יפה זה רק בגלל אייך שפניתי...
ועדיין...גם אם אני מנסה להבין אותו לא מצליחה ..אני בנאדם של דיבורים של ליבון ענינים ,של חום ולא של חומות ומסכים וגם אם פניתי לא כמו שציפה יש מקום לתקן,להעיר ,אפשר גם להתווכח ...אבל רק לא החומה הזאת שהוא מציב בנינו ומשאיר אותי בוערת מבפנים עם צורך לפרוק ולדבר . זה גורם לי לתסכול ענק! אני חושבת שאין דבר מעליב יותר מהתעלמות מבנאדם או לחלופין כשהוא אומר לי : אני לא מעוניין לשמוע אותך כרגע!
ועוד דבר: למה שהבנזוג שלי יהיה איתי בעמדה של דמות מחנכת?!?

דנה יקרה,
תודה על תשובתך. זה בערך מה שהערכתי. אבל אם תקראי את השאלה ואת התשובה שלך, את בעצם אומרת לי: "הצרכים שלנו שונים. אני בנויה לפתוח כאשר משהו מפריע לי, ואם צריך לעשות את זה בעוצמה, ולהתווכח על זה, אני עושה את זה. הוא יותר איש של שקט ושלווה, ואם משהו מפריע לו הוא יותר מוכן לעבור על זה לסדר היום, רק כדי שלא לגרום לויכוח. כתוצאה מזה, כשמשהו מפריע לך, ואני מנסה לומר לו את זה בדרכי, הוא נמנע, הוא מתרחק והוא נסוג, ואני מתחרפנת. למה שלא ילמד ממני, ויהיה כמוני??? הרי רק כך נוכל לפתור בעיות, ולחיות ביחד בהרמוניה?"והוא בטח אומר לעצמו: "אז בסדר, משהו מפריע לה, אבל למה שהיא לא תהיה כמוני? אני יכול להכיל את זה, גם אם לא הכל מסתדר בדיוק לפי דרכי, למה היא ישר 'מתאכזבת', 'כועסת', 'מתפרצת'? למהי היא לא יכולה לעשות את זה כמוני, כי ממילא אף פעם לא יכול להיות "מושלם", ואם היא תצליח להיות כמוני, אז נוכל לחיות ביחד בהרמוניה?"זה דו צדדי, דנה. גם לו קשה. קשה לך לקבל את זה כי את בנויה אחרת, וכי כאשר משהו לא מסתדר לך את חייבת לסדר את זה, ואולי אפילו "כבר עכשיו" אחרת יש לך "רעש" בראש, ואי שקט. אבל כדי לסדר את זה, את מוכנה לעשות לו "רעש בראש", כדי להשקיט את הרעש שלך.אתם שונים זה מזה. את רוצה לתקן 'יחס', 'הקשבה', 'מאמץ', 'רצון טוב'. הוא רוצה לתקן 'אוירה', 'שקט'. בלי להבין שאין נכון או לא נכון, אולי כי הכל נכון, בודאי שכל אחד מנקודת מבטו, ושאין כאן טוב או רע כי אין רצון להרע, אלא מקסימום 'טוב לי' ו'רע לי', יהיה לכם קשה לחיות ביחד. 'הרמוניה' אולי לא תהיה, אבל חיים מסופקים יכולים להיות ובתנאי ששניכם תדעו ללכת זה לקראת זה. גם את לקראתו, להבין שהוא לא בנוי כמוך, להבין שכאשר את מציגה דברים עם הטמפרמנט שלך הוא מתחרפן, לא פחות משאת מתחרפנת כאשר דברים לא מתנהלים כמו שאת רוצה. אם את רוצה שתחיו ביחד, גם את צריכה ללמוד להכיל.סביר מאד שהמחשבה האוטומטית שלך אומרת לך: אבל למה רק אני? ומה איתו?אז זה לא רק את. אבל ככל שתקלי עליו, וככל שתסבירי ולא רק תכעסי עליו, וככל שתעשי את זה בנועם, כך יהיה לו קל יותר להקשיב לך. כי כך הוא בנוי. ואז תצליחו להגיע לאיזה שהוא מקום שבו שלמות לא תהיה, אבל חיים מסופקים אולי כן. ובתנאי שתדעי גם את להכיל את חוסר הסיפוק שלך, ולהוציא אותו בשיחה נעימה. זה תהליך קשה מאד. אני מודע לזה. יתכן שתצטרכי עזרה, כי לנסות "שיחה נעימה" כאשר את סוערת מבפנים, זה לא תמיד מצליח, כי הסערה הזו נראית כלפי חוץ.מתוך מה שאני מבין ממך, ומתוך מה שאת מבינה אולי ממני, זה באמת לא תהליך פשוט. הוא אולי מובן ברעיון, אבל ממש לא פשוט לביצוע. אם זה המצב, וכדי באמת לטפל בזה כי אתם באמת רוצים להישאר ביחד, אולי כדאי שתחפשו ייעוץ זוגי מקצועי, כדי שיעזור לך לדעת איך לומר את מה שמפריע לך באופן שהוא יוכל לשמוע, ושבמקביל, יעזור לו להכיל את הכעסים או האכזבות שלך, ובתנאי שהוא מבין שגם את הולכת לקראתו.

מודה לך מאוד על תשובתך!