הבדלים בזוגיות: תקשורת רגשית מול טכנית

שלום רב,
בעלי (30) ואני (29) יחד כבר 10 שנים, נשואים 4 שנים. יש לנו מלאכית קטנה שחגגה החודש שנה. וגילינו כמה שהשינוי משפיע על מערכת היחסים הזוגית. פתאום אחרי עשר שנים בהם כמעט לא רבנו, אנחנו רבים על הכל, בעוד שאנחנו לא יודעים איך לריב. אני טיפוס שצריך לדבר על הדברים כדי שהם יירגעו (אני פסיכולוגית), והוא מהאנשים ששומרים בבטן (מהנדס). הבעיה המרכזית שלי היא התחושה שהוא לא חושב עלי יותר ושלא אכפת לו יותר. הוא טוען שלא כך הדבר, אבל אובייקטיבית, ועם זה הוא מסכים, הוא לא עושה שום דבר כדי להראות לי שאכפת לו. יתרה מכך, הוא טוען שכל עוד אני לא אשתנה, ואני אתעצבן עליו על כל דבר, הוא כנראה באמת לא ירצה לחשוב עלי. מה עושים? הוא לא מוכן שנלך לטיפול, הוא גם חסר אמונה שמשהו ישתנה, אני מרגישה אבודה ובודדה!!! למה אני צריכה להתנהג אחרת כדי שבעלי ירצה לחשוב עלי? מה זה אומר? ואיך יכול להיות שהבעל האוהב והמתחשב שלי הפך למשהו אחר ולא נעים?תודה מראשאני

האם גם בנושא הנישןאים לאחר הילד הראשון?

את יקרה,
אני מבין שההבדל ביניכם הוא שאת מדברת רגשית, והוא טכנית. יתכן גם שקשה לו להתמודד עם הרגשות שלך, וכשהוא סוגר אותך את מתוסכלת, ומפגינה זאת דרך כעס מופגן. האם זו הסיבה לכעס הנגדי שלו ולייאוש שלו מהתקשורת ביניכם? – יכול להיות.צריך לזכור גם שעוד משהו קרה ביניכם בשנה האחרונה, והוא שינוי בחלוקת תפקידים ובעומס. יתכן שזה היה הטריגר לבקשות, להגשמת צרכים חדשים ולמחלוקות, שהוליכו לקצר הנוכחי בתקשורת. חשוב באמת לתפוס זאת לפני שהתחושות הללו יעמיקו יותר. יש לא מעט דברים שאת יכולה לעשות לבדך, שישנו גם את הגישה שלו, שחלקם נובעים מהבנה של התקשורת שהוא יכול ליצור והתקשורת שאינו יכול, לפי המערכת והעולם הרגשיים והתקשורתיים שלו. ביעוץ ובהדרכה נכונים תוכלי לעשות הרבה גם אם הוא לא מוכן להשתתף ביעוץ הזוגי (ואם תתחילי יש סיכוי לא רע שהוא יחליט להצטרף עם הזמן).עכשיו אני רואה גם את שאלתך הבאה. התשובה היא שלילית – לא כתבתי ספציפית על הקשר הזוגי לאחר הלידה הראשונה, אבל הזכרתי בכמה מקומות (כפי שכתבתי לך למעלה), שזה אחד הצמתים החשובים והלא פשוטים בחיי זוגיות – כי יש בו הרבה מאד שינויים, גם רגשית, לפעמים גם מינית – או לפחות בהערכה של האשה, ולפעמים גם של הגבר, את המשיכה שלה בעיניו, וגם בחלוקת תפקידים ולחצים, כמו חוסר שינה ולחץ זמן.על חלק מהכלים המשמעותיים תוכלי לקרוא במאמר שכתבתי "שיפור הזוגיות: לא יותר עבודה, אלא שינוי רגשי". זה תהליך לא פשוט, ותוכלי להעזר ביעוץ מקצועי באותם קטעים קשים שבהם יש נטייה טבעית להתייאש ולהישבר, כדי להשיג הרבה.

הזדהתי מאוד עם מה שרשמת...כאילו אחד לאחד (רק ששלי בת שנתיים). דיברנו על זה עשרות פעמים ואני מרגישה ששום דבר לא השתנה. איך הגעתי למצב שאני מתחננת לאהבה? לחיבוק?? מקווה שהשיחה האחרונה שלנו תוביל לשינוי. אמרתי לו מה מפריע לי וזה יצא בבכי (לצערי)... ושאני מוכנה גם לעשות שינוי בהתנהגות אם מפריע לו משהו.

כמו יקרה,
קראי גם את את התשובה שעניתי ל"אני". ובכל מקרה, אל תוותרי לעצמך בעניין הזוגיות שלך. אם את או אתם צריכים הכוונה, תיזמי ותעשי. חבל שתנו לדברים להידרדר עוד, כי הזמן לא משחק לטובתכם.