הבדלים בין גברים לנשים ביחסים

ד"ר שלום,נורא חשובה לי דעתך בנושא ההתמודדות של הבנים לעומת הבנות בפרידות.שמתי לב מסיפורים של אחרים ושלי כי אחרי פרידה הבנים "מחלימים" מהר מאד יחסית: יוצאים, מבלים, שותים, מעשנים, ניפגשים המון חברים כל הזמן. אין דקה מנוח - עסוקים כל הזמן.לעומת זאת, הבנות ממש מתאבלות. ממש. מנתחות, בוכות, מצטערות, מתגעגעות, מדברות על זה עם כל העולם (בדר"כ), מחפשות סיבות לפרידה, איפה הן לא בסדר וכד'.למה? זה משהו ביולוגי? איך אתה מסביר את זה?וגם אם תגיד שזה לא נכון לגבי כל הבנים, אז להמון מהם. למה זה ככה?

אופק שלום,אמנם השונות היא רבה, ויש גברים כאלה ונשים כאלו. ובכל זאת, כנראה שיש בזה משהו, שקצת מזכיר את האופן שבו גברים ונשים מוצאים את מקומם במרחב. לגבר, תגיד אזימות 235 מעלות, והוא יחפש כיוון, נכון או לא נכון, וילך אל המטרה הזו (או יחשוב שזה מה שהוא עושה). לאשה שתגיד לה ללכת למקום כלשהו, היא צריכה לדעת סימני דרך, כלומר, פרטים.אבל ההבדל נובע כנראה גם משני גורמים אחרים: נשים עוסקות יותר ביחסים, וגברים בעובדות חיצוניות. מרבית הויכוחים בזוגות נובעים מראייה שונה של נושאי הויכוח, בדיוק על הרקע הזה, כשהגבר חושב שמתווכחים על העובדות, ולא שם לב בכלל שהויכוח הוא קודם כל על טיב היחסים שביניהם - וזו טעות גדולה, כמובן. מכיוון שכך, בהחלט טבעי שנשים בוחנות את מה שהיה כדי ללמוד משהו מהיחסים שהיו, על היחסים שיהיו. הדבר השני החשוב הוא שלגברים יש נטיה להאשים את העולם בכשלונותיהם ("מה עשו לי כדי להכשיל אותי?"), ולנשים יש נטיה להאשים את עצמן בכשלונותיהן ("מה אני לא עשיתי בסדר?") . גם כאן, זו הכללה, אבל על-פי ממצאים שנערכו כבר בתינוקות, כנראה שזה נכון, לפחות כמגמה. לפיכך, אם ההסתכלות היא פנימה, באופן טבעי עוסקים יותר במה שהיה, כדי לראות מה אני יכולה לשנות, כדי שהפעם הבאה תעבוד טוב יותר. לעומת זאת, כאשר מאשימים את העולם, אין לנו מה לעשות, אלא להמשיך הלאה, ולקוות שהעולם יתנהג, בפעם הבאה, אחרת.