האם כדאי לעזוב את הנישואין?

שלום רב
ד"ר חסון,שמחתי למצוא את הפורום שלך והתרשמתי עמוקות מתשובותיך המפורטות.אני בת 30 ללא ילדים ונשואה מזה כשלוש שנים.לאחר חברות ארוכת שנים.בחודשים האחרונים אני חשה שכל ההדחקות שלי צפות ועולות וכל הקשר שלנו נבחן על כל היבטיו: יחסי מין -איכותם הנמוכה/ אי קיום, רב השונה בינינו על הדומה,היותו בעל גישה שלילית כלפי העולם מכיוון שאינו מסופק מהישגיו האישיים, העדר מחמאות וחום בינינו.כפי שרואים אני מתמקדת בו, אך אם לדבר עליי, אני מחפשת ריגושים, מפנטזת על גברים שיספקו אותי מינית (לא בגדתי ולא בוגדת), מחפשת עושר אינטלקטואלי, בקיצור את כל מה שאין בו.אני חושבת על ייעוץ זוגי אך אני לא באמת מאמינה ביכולת להשתנות - התרשמתי שהצרכים שהיו לי בתחילת היכרותנו השתנו לגמרי והיום אני כאילו מצפה שבן-זוגי ימלא אחר ציפיות חדשות בעוד אין ביכולתו לעמוד בהן.אשמח לשמוע את דעתך המקצועית על המקרה שאני מתארת, ולקבל המלצה על שיטת טיפול זוגי שעשויה לסייע .מאי

מאי יקרה,
אולי לפני שתנסי לקבל עצות, מוטב שתחליטי מה את רוצה. ואני אומר זאת כי למרות שאת נשואה, הרי בעצם כל האופציות פתוחות בפנייך.עושה רושם שמאז שנישאת לבעלך, ואולי גם מאז הכרתם, השתנית. הצרכים שלך שונים, והוא לא מסייע לך להיות מאושרת, אולי גם פשוט משום שאינו יכול. אין לכם ילדים, והדבר היחיד שמחזיק אותך עם בעלך, זו המסגרת, המחוייבות האישית והמחוייבות המשפחתית והחברתית (למשפחתך, והרושם שאולי גרושים עלולים להשאיר על החברה). לכן, אם את לא ממהרת להביא ילד לעולם, ואולי גם אם את מהססת להביא אותו לזוגיות הנוכחית, אז יכול להיות שתמצאי את אושרך מחוץ למסגרת הנוכחית. אם הכבלים של המוסכמות אינם חזקים מדי עבורך, מותר לך לצאת מתוך המסגרת, ולחפש את אושרך בחוץ.לכן, עוד בטרם ייעוץ זוגי, מוטב שתחליטי מה את רוצה לעשות. אם תחליטי שאת באמת ובתמים רוצה להשאר בתוך המסגרת הזו, ממילא גם הטיפול יהיה קל יותר, ומטרתו מוגדרת יותר.

היי ,אין לי מילים להודות לך, ותודה על הנימה האישית.אכן, קשה לי להבין מה אני רוצה באמת ומה יעשה אותי מאושרת.ישנם רגעים שאני חושבת שלעבוד על הזוגיות ( להחיות אותה) ולהביא ילד לעולם יחדיו יביאו עמם את התפנית הדרושה. ברגעים אחרים, אני רואה את עצמי בלעדיו במסלול הרווקות המאיים לכשעצמו, ומוצאת את הגבר שיכול לתת לי את כל מה שהוא לא.האם הנכון עבורי זה לקבל טיפול פסיכולוגי אישי?אולי זו רק תקופה?אני מבולבלת ומלאה חששות וחשה שהמצב חייב לעבור למישור טיפולי .

מאי יקרה,
בודאי שזו תקופה, ובודאי שזה יעבור ותגיע תקופה אחרת. ובדיוק לכן, אל תקלי ראש בכך, כי אם את מתכוונת ב"תקופה" להגיד שזה יעבור לבד, זה לא יעבור לבד. זה יכול לעבור עם עבודה שלך עם עצמך, ואת רוצה להגדיל את הסיכוי שכאשר התקופה הזו תעבור, שהתקופות הבאות תהיינה טובות יותר.אני חושב שזה טבעי שאת מרגישה שאת זקוקה לסיוע, כי ההחלטות שאת עומדת בפניהן הן החלטות קשות, ואת נדה בין החלטות שהן קיצוניות - החל מלהביא ילד, ועד לגרושים. לא פלא שקשה לך. אבל את לא צריכה מישהו שיחליט בשבילך, אלא מישהו שיעזור לך להגיע למסקנות משלך, שתהיי שלמה איתן. הדרך הטיפולית הנכונה, לדעתי, היא לעבוד עם מישהו שיוכל לסייע לך להבין את האפשרויות העומדות בפנייך, לשקול כל אחת מהן באופן המיטבי, להבין את ההשלכות הרגשיות והחברתיות של כל אחת מהאפשרויות, לבחון, במאזן האפשרויות הללו, את זו שתרצי לבצע, ולסייע לך להרגיש הכי שלמה שאפשר עם הבחירה שלך.