דמעות בזוגיות: מה עושים?

שלום
לך.אני יוצאת עם גבר המבוגר ממני ב- 15 שנה, ואנחנו אוהבים מאוד. הכל תקין למעט כמה דברים קטנים שלא רלוונטיים כרגע לשאלה המציקה לי מאוד.יש איזה עניין שגיליתי בשלב מוקדם מאוד של הקשר, ושהתחיל להפריע לי רק לאחרונה עקב תקופה קשה שאני עוברת ושלא קשורה בהכרח לזוגיות. קרה שבכיתי כמה פעמים ובכל פעם שזה קרה, הוא הסב את פניו הצידה ומבלי להבטי בי אמר\התרה בי כי אם לא אפסיק לבכות הוא פשוט ילך ויחזור כשאירגע. לא חשבתי שהוא באמת רציני אך הסתבר לי שכן. לא הפסקתי והוא פשוט קם ועזב את הבית (שלי ששנינו גרים בו רוב הזמן).לאחר כמה פעמים כאלה הבנתי כי יש לו קושי לראות בכי, ואני יודעת במאה אחוז כי זה לא בגלל קלישאה כגון: אוהב אותך ובגלל זה לא יכול לראות שאת עצובה וכדו'...וכשאני כואבת ומרגישה צורך לבכות (זה לא קורה הרבה נא לא להתבלבל:), אני תופסת לי פינה, ולפיכך מפסידה את החיבוק המרגיע, ואת האפשרות לקבל תמיכה רגשית ממנו.שאלתי אותו מספר פעמים בהן לא בכיתי, מדוע? והוא לא ענה. פשוט אמר שהוא מעדיף לראות אנשים שמחים ושהוא בעצמו בחיים לא בוכה...אולי יש לכך קשר לאמו שנפגעה מאוד מאביו, ויש להניח שכילד היה רואה אותה בוכה מפעם לפעם? אולי זו חרדה שלו להיות דומה לאביו בתחום זה?אשמח מאוד לתשובה כי אני אובדת עצות וחשוב לי מאוד להתרפק בזרועותיו של אהובי גם כשכואב לי...תודה רבה.

מבולבלת יקרה,
יש לו בעייה עם דמעות, שהיא כנראה בעייה אמיתית. מדוע היא קיימת? – לא יודע. יתכן שהוא מרגיש רגשי אשם, יתכן שזה יוצר אצלו אסוציאציה כזו או אסוציאציה שלילית אחרת מדברים שחווה בעבר, ויתכנו עוד הרבה דברים. אני מבין את הצורך שלך, אבל יהיה לך קשה לשנות זאת בו, מבלי שיילך לטיפול, לבדו, ואולי אפילו רצוי – איתך ביחד.אם אתם גרים במרכז, אני מזמין אתכם לפנות אלי כדי לעשות זאת. כמי שחקר את המשמעות התקשורתית של דמעות, אני חושב שאוכל לסייע לכם.