דילמה זוגית: בחירה בין קשרים

שבת שלום אני ממש מפחדת להיפרד מהן זוגי בשנתיים האחרונות. זאת הזוגיות הראשונה שלי לאחר גירושיי.
כשאנחנו לא נפגשים אני בעולם שלי ויש בי תחושות של אולי להיפרד ולהמשיך הלאה.
כשאיתו הוא עושה את כל הדברים הנכונים שיגרמו לי לרצות אותו ולאהוב אותו.
בבסיס ישנם דברים שלא תמיד אוהבת.
פגשתי את גרושי לאחר תקופה שהיה חתול שחור בנינו ופתאום מחייך וסבבה זה גורם לי לחשוב אולי טעיתי בלהתגרש ,בכל אופן זה מבלבל אותי.
התגרשתי כי התקשורת הפכה לעלבונות עד שלא נשאר לי רצון להישאר איתו אלא חרדות ולרצות לברוח.כשהתגרשתי חשתי הקלה.
מרגיש לי שלא השלמתי עם גירושיי עד הסוף עם הכאב והמשפחתיות למרות שיודעת שלא נסתדר.
מפחדת להיפרד מבן זוגי לא מפחדת מהלבד כמו מהלהיכנס שום לעולם הרווקות וגם קשה לי לעשות את זה כי יודעת שמפספסת גבר עם ערכים זאין היום וגבר שאוהב אותי ודואג לי.
איך מגיעה להבנה רגשית מה רצוני?

ליאור יקרה,
את נמצאת בדילמה בבחירה בין קשר טוב, של שנתיים, לבין קשר ארוך הרבה יותר, עם הגרוש שלך, כשיש ילדים משותפים, אני מניח, אבל שמצד שני – יש לך הרבה סיבות שלא לבטוח בו.אבל את לא מדברת על שתי אופציות, החבר או הגרוש, אלא על שלוש – גם להיות לבדך, ולהתחיל מחדש את עולם הרווקות/הכרויות – וזה לא לגמרי ברור לי. למה פגישה עם הגרוש שלך יוצרת את האופציה של "לא זה ולא זה"? בגלל שאם תנסי לבחון את האפשרות של קשר מחודש עם הגרוש שלך, אז יש סיכוי טוב יותר שתהיי שוב לבד?ובכלל, בני כמה אתם? האם יש לך ילדים? האם לחבר שלך יש ילדים? אנא הבהירי לי טוב יותר את הדילמה בין שלוש האפשרויות השונות שלך.

אני בת 42 פלוס 2 וכך גם בן זוגי ויש לו שני ילדים.
החשיבה המתנדנדת היא לאורך השנה....וכיום פשוט מתגברת.
הפגישה והשיח עם הגרוש זה בשבועעים האחרונים ,יודעת שהכאב על גירושיי לעולם יכאב וכל קשר שאהיה לעולם לא יהיה שלם.
שלם בעיניי זה המשפחה הגרעינית ואמא אבא.
נראה לי שהעלאתי את נושא הגרוש כמפלט מבן זוגי? יודעת שלא אחזור אליו.
כן, לא מפחדת מהלבד כמו מהכניסה לרווקות שוב וגם מהחשש לטעות בהחלטתי
משהו בי לא שלם בזוגיות הזו בראש
וכשנפגשים הכלללללללל נשכח
ככה זה למשך שנה שלמה!!!!!

ליאור יקרה,
את נמצאת בדילמה. הצלחת לשכנע אותי שאת לא רוצה לחזור אל הגרוש שלך, אבל שאת כן רוצה לחזור אל המצב "הטבעי" עבורך, של אבא-אמא-ילדים, כלומר, משפחה. מצד שני, את אמנם כבר מבינה שזה לא יקרה, אבל כל מצב אחר הוא אכזבה, כי זה לא זה. גם לא עם בן הזוג הנוכחי שלך.העובדה שבנוכחותו של בן זוגך את מרגישה טוב היא מעניינת, כי לכאורה לפחות, דווקא מולו ואיתו, כאשר לפעמים את עם הילדים שלך והוא לפעמים עם הילדים שלו, ואולי דווקא אם אתם נמנעים ממצבים שכאלה, העדר המשפחה הגרעינית אמור להיות בולט יותר, והחסר גדול יותר, וזה לא קורה. אז אולי מה שביניכם דווקא טוב לך, מה שלא באמת מפתיע לאור זה שאת גם אומרת את זה. ואז השאלה העיקרית היא אולי למה זה לא חסר לך כאשר אתם לא ביחד. לא ברור לי בדיוק, אבל אין ספק שאת צריכה לבחון את זה עם עצמך. האם זה כי כשאת לבדך מרחף מעלייך הענן האידיאי, או האידיאלי של "משפחה גרעינית" ואז קשה לך להתגעגע למשהו אחר? – זו אפשרות. ואם זה המצב, אז אולי הקשר הזוגי שלך הוא בסדר. לפחות "בסדר". האם הוא יותר מ"בסדר"? – יתכן, בהתחשב בתנאים, אבל הוא לא משפחה גרעינית, ואת אולי נמצאת במצב נפשי שבו כל דבר אחרי שאינו זה, נראה בעיניים פחות טוב, או לא טוב מספיק.בתנאים הנוכחיים, את אכן צריכה לבחון עם עצמך אם את חושבת שהחיים עם גבר אחר כבן זוג יהיו לך טובים יותר מאשר החיים עם בן הזוג הנוכחי, אבל גם שאלה חשובה אחרת – האם החיים איתו, ואל המקומות שאליהם אתם יכולים להגיע בתנאים שלכם, הכלכליים, החברתיים והמשפחתיים, שלא לדבר על הזוגיים, יהיו יותר טובים מהלבד שלך (שכן, הלבד הזה כולל, לגמרי, את החיזורים, והחיפש, והרווקות). את זה את יכולה להעריך, במידת מה לפחות. איך זה יהיה עם בן זוג חדש? האם זה יהיה יותר טוב מאשר עם בן הזוג הנוכחי? האם הוא יוכל לתת לך יותר טוב תחושה של "משפחה" מבן הזוג הנוכחי? האם הוא יידע לתת לך תחושת "משפחה"? – את זה יותר קשה להעריך.