דיכוי בזוגיות: איך לצאת מהמצב?

שלום,
אני לא יודעת מאיפה אפילו להתחיל אני מקווה שיהיה בסדר. אני נשואה +ילדים. בת 37. מהרגע שהתחתנתי ואפילו בעצם מהרגע שהכרתי את בעלי בעצם כאילו לא הייתי אני יותר. הפכתי להיות חלשה ותלותית, ההריונות היו קשים, התקפי חרדה, הפסקתי ללמוד, הפסקתי לעבוד, תקופות ארוכות שלא תפקדתי בכלל, לא נסעתי שנים באוטובוסים, הפכתי לתלויה בו לגמרי. הוא מפרנס, אנחנו גרים בקרבת משפחתו (כמו חמולה ענקית שכולה לטובתו). הבעיה העיקרית היא שהוא מגדיל את כל מה שנגדי, אם אני מספרת לו נניח על שכנה שאני לא אוהבת הוא מתחיל להיות אליה סופר נחמד, מצפצף לה באוטו ומתחנף אליה במיוחד. אם אני מספרת לו על חנות שהיו אלי לא נחמדים הוא תוקף אותי שאני לא הייתי בסדר. אני מרגישה שהוא לא מגן עלי מהעולם. ויותר גרוע מזה הוא מכניס את העולם לבית שלי. מצדיק את שונאי. הוא משחק אותה נחמד בחוץ, כולם חושבים שזכיתי. זאת הצגה. הוא מונע ממני הנאות, מכאיב לי. היחסים איתו סיוט עולם. באופן כללי הוא משבית שמחות- אם הוא רואה למשל שאני נהנית לשבת בשמש מחליט לבנות שם סככה שיהיה שם צל. (שמפריע לי ). אם יש פינה בבית נעימה שאני אוהבת לשבת הוא מחליט לתקוע בה ארון. אם אני מסדרת חדר הוא מביא כל מיני גרוטאות וסותם לי אותו כמו מחסן. אם אני שמחה ומחייכת הוא חושב רגע ואז מודיע לי שהוא יחזור מאוחר ואני אצטרך לעשות הכל היום. אני קונה בגדים הוא מגחך ואומר שזה נראה כמו פיג'מה. (כלפי חוץ- כולו חיוכים והומור וצחוקים. יודע לשחק את המשחק). הרבה פעמים כשהוא שומע אותי מדברת עם אנשים הוא אחר כך עושה לי הרגשה רעה- למה אמרת ככה, לא היית צריכה להגיד ככה וכו'. לפני כמה ימים טען שאני האויב שלו. אני. זאת שעושה הכל בבית כבר שנים כמו שפחה נרצעת. אני האויב שלו. אני מרגישה חנוקה, בחוסר אונים. עד שהוצאתי רשיון הוא על הפעם הראשונה הפחיד אותי ועשה לי חרדת נהיגה שאני כמעט לא נוהגת בכלל. אני מרגישה שהוא גורם לי לחולשה - ואז עצבני שאני חלשה. מאז שהכרנו הוא הלך ותפח וגדל והתעצם. אני לא יודעת מה לעשות. אני לא יודעת אם יש מה לעשות בכלל.מאז שהכרנו אני כמעט ולא רואה טלויזיה. שנים לא שמעתי מוסיקה. הוא אוהב להפתיע להגיד שהוא נוסע ופתאום להכנס אחרי שעה הבייתה. אם אני שומעת שיר שאני אוהבת באוטו כשהוא מזהה את ההנאה הוא מיד מעביר תחנה. כאילו במקרה. אם אני לבד בבית שרה הוא מגיע ומיד ברור לי שנגמרה החגיגה. הרגשה שהוא לא נותן לי להנות. שאם אני אהנה הוא כבר ידאג לשים לזה סוף. או שאני אצטרך לשלם על זה (פתאום מודיע לי שהוא חוזר מחר מאוחר ולא יכול לעזור עם הילדים, או כל מיני סנקציות למינהן.)הוא מומחה בלהוציא לי את הרוח מהמפרשים ולעשות לי הרגשה רעה ולאכול את עצמי- אולי אמרתי משהו לא בסדר לאנשים? אולי אני מוזרה? אולי האשה חושבת עכשיו שאני לא בסדר? וכן הלאה והלאה. זה הגיע למצב שאני מספרת לו כמעט את כל שיחותי עם הבריות. והוא חווה דיעה אם הייתי בסדר או לא. בדרך כלל לא הייתי בסדר, לדעתו. עכשיו כשאני חושבת על זה הוא כאילו רוצה שלא יהיה לי קשר עם אנשים.הוא שולט בי, בקיצור, ביד רמה. לא יודעת מה לעשות.הייתי כבר חולה. כבר שנים לא תיפקדתי. קשה לי ואני לא רוצה ליפול שוב. ברור לי שגוף ונפש קשורים. אני צריכה עזרה.עוד בעיה היא שהוא מאד מאד מאד מומחה בלעשות רושם טוב- הלכנו פעם ליועצת נישואין שכל הזמן נזפה בי שהוא ממש נראה טוב ואילו אני "ממוצעת" אז מה אני מתלוננת בכלל. יש לציין שכשהכרנו הוא היה די עלוב- אני הפכתי אותו להיות זקוף ועם בטחון עצמי. וזה בא עלי בהפוכה.תעזור לי בבקשה כי אני מדברת מעמקי לבי לא יודעת מה לעשות, אם יש משהו בכלל לעשות. הקושי הגדול הוא שכולם בטוחים שזכיתי בגדול- הוא עם חוש הומור, מפרנס. ולא מבינים את הקושי שאני שרויה בו.אני לא יודעת אם אפשר לצאת מזה בכלל. אני לא יכולה לצאת מחוץ לבית כי אני מפחדת לנהוג, ואין תחבורה ציבורית סדירה, אנחנו גרים במקום מנותק, וגם הילדים קטנים, וגם הוא טוען שאני לא צריכה ובאמת זה מגוחך לצאת בשביל כמה פרוטות וזה לא שווה את זה, ולא צריך בעצם, וגם ככה קשה לי לסדר את כל הררי הבלגן הבלתי פוסקים בבית.אני מקווה שלא הארכתי יותר מדי ושהצלחת לשרוד עד כאן.אשמח לדעת אם יש פתרון למצב (חוץ מיעוץ זוגי שגם לא עוזר וגם אני בכלל לא מצליחה לגרור אותו לשם).תודה.

ועוד דבר שרציתי להוסיף זה שאין איתו "יחד". אם הולכים לאנשהו, הוא אומר "לקחתי אותך" "הוצאתי אותך" (כאילו אני כלב שמוציאים אותו לטיול. ולא "יצאנו" "הלכנו"כשווים). וגם כל היחס שלו הוא בהתאם, לא יחס של שיוויון אלא של רודנות. לפעמים הוא קצת עוזר בבית, למשל מסדר את המטבח, אבל אוסר עלי להתקרב למתחם. זה נשמע שיא האושר, נכון? אבל זה לא מרגיש נעים. הוא פשוט עצבני עלי אם אני מתקרבת.נוסף על כך הוא מרבה להיות עצבני עלי , ואף פעם לא מבקש סליחה. תמיד בסוף אני זאת שמחבקת אותו ואומרת לו שהוא צריך להתנצל ואחרי שדורש שאני אתנצל (על כל מיני שטויות שהוא ממציא, כי אני פני נשואות לשלום והוא רב איתי בכוונה כל הזמן!) הוא נותן חצי התנצלות "אני מצטער שאת הבנת אותי לא נכון" וכאלה. ואז "אבל את צריכה להתנצל שאמרת לי כך וכך"- משהו שאמרתי בעקבות המריבה!!! הוא מוציא אותי מדעתי, ואחרי כמה ימים שהוא מתנהג נורא ואני אומרת משהו הוא אומר לי להתנצל על הדבר הזה! אבל בכלל זה לא היה הגורם למריבה! הגורם למריבה זה הוא שמחליט לריב בלי סיבה! נראה לי שהוא נהנה ליזום מריבות , ונהנה לראות אותי חסרת אונים כשהוא עצבני בלי שום סיבה.בקיצור- מה לעשות??תודה.

לא יודעת יקרה,
את נמצאת שנים רבות במצב שבו את מרגישה דיכוי, כשברוב הזמן איכשהו חיית עם זה בשלום, ועכשיו קשה לך יותר. יתכן מאד שנוח לו במצב הזה, שבו את מזניחה את עצמך ותלותית, והוא, אולי ממקום של חוסר ביטחון, מרגיש ביטחון עם אשה שהיא חסרת ביטחון. ואולי לכן מתאים לו לטפח את חוסר הביטחון שלך, מה שהוא עושה בהצלחה רבה. אפילו עד כדי כך שאיבדת ביטחון בשיחה עם היועצת הזוגית שהייתם אצלה. האמת? - לא ברור לי איך יועצת נישואים, שאני מניח שהיא אשה מקצועית, נוזפת בך כל הזמן שהוא נראה טוב ואילו את ממוצעת, וכאילו רק בשל המראה החיצוני את צריכה להיות שמחה במה שיש לך. האם זה משום שהיא לא יועצת מקצועית ומוצלחת? האם זה משום שאת פגיעה מאד וראית את התמונה באופן חד צדדי? - את זה את צריכה לשפוט. אני יכול לומר לך שזה ממש לא נשמע טוב, ושזה לא מה שאת אמורה לקבל בטיפול זוגי ראוי.הצד האחר של זה הוא שעצם העובדה שהלכתם לטיפול זוגי, אומרת שיש לך יכולת אמירה והשפעה, וזה סימן מעודד. כלומר, העובדה שהחלטת שיש מה לתקן (אני מניח שזה היה ביוזמה שלך), ושהוא הסכים. לכן, אולי כדאי לנסות שוב בכל זאת. אולי כן תצליחי להביא אותו לשם, כפי שעשית זאת בעבר.לגבי עבודה שלך (נדמה לי שזה מה שכתבת שאת רוצה) - גם אם זה רק "תוספת של כמה פרוטות", שווה לך כי זה יוציא אותך החוצה, מבלי שתצטרכי לשלם על כך. להיפך, אפילו תקבלי כמה פרוטות עבור משהו שיכול לעשות לך טוב, יעזור לך להרחיב את מעגל האנשים שאת מכירה, ולקבל חיזוקים מכך שאת יכולה. כך שלמרות הקושי, אולי כדאי לחשוב על זה בכל זאת.ואגב טיפול: יתכן שהקושי שלכם להגיע לטיפול מישוב מבודד, ועם ילדים קטנים הוא חלק מההתנגדות לטיפול. אנא ראי גם את האפשרות לייעוץ זוגי מהבית.

תודה. זו תשובה יפה. אני מרגישה כאילו יש אותי בתוך הסבל , ויש גם את המבט מבחוץ ומשם רואים שזה נכון ושאני צריכה לצאת. אחר כך חשבתי שיכולתי באמת להמשיך בדוגמאות בדברים שהוא עשה לי ואמר לי והעליב אותי אבל אני מבינה שהבנת את השורש. אז כל הדוגמאות הנוספות לא רלוונטיות. כי זה הכל נובע בעצם מאותו מקום.לגבי היועצת היא אמרה פעם אחת מחמאה למראהו החיצוני, תוך ציון שגם קרוב משפחה שלו שהיא מכירה הוא "אדם מושך מאד" ! ובתשובה לשאלתי "ואני?" ענתה לי : "את? ממוצעת...". בכל יתר הזמן היא רק נתנה לי להרגיש נחותה ממנו. (גם חיצונית) בפגישה הראשונה אני דיברתי ודיברתי והיא בסוף אמרה שאני ממש one man show וציינה שהיא מחזיקה את עצמה לא להתפוצץ מצחוק, "זה ממש סטנדאפ" כדבריה.אני רוצה להגיד שאתמול אחרי ששלחתי את השאלה, אפילו עוד לפני שראיתי את התשובה, פתאום הרגשתי הקלה. פתאום היה לי כח לסדר את הבית. כאילו התמלאתי ברוח חדשה. עצם השליחה של המצוקה הזאת לעולם זה כבר צעד. כי שנים הכחשתי. סיפרתי לכולם כמה הוא מוצלח ואולי באמת גם האמנתי בזה בעצמי.לגבי יציאה באמת התחלתי לאחרונה לצאת מהבית. זה היה קשה מאד כי הייתי ממוטטת וחלשה גם פיזית ועם התקפי חרדה. כמה פעמים ביום פחדתי שאני עומדת ליפול ולמות. אבל לאט לאט התחלתי לצאת ולנסוע אפילו באוטובוס. וגם התקפי החרדה כבר נעלמו כמעט לגמרי. דווקא מהמקום עכשיו שאני טיפה יותר חזקה (בכל זאת מסוגלת לנסוע באוטובוס! :-) ) פתאום צורם לי האמירות שלו. דברים שפעם קיבלתי פתאום אני לא מוכנה לקבל יותר. אבל האם הוא יצליח להשתנות? האם הוא יוכל אי פעם להרגיש בטחון ולא יצטרך לקחת ממני את הבטחון שלי כדי להרגיש בטחון בעצמו? ובעיקר הסיבה הכי גדולה שממנה אני חוששת- אם ארוויח כסף, ואם אצליח להרוויח כסף יותר ממנו, איך הוא יקבל את זה? הרי זה יערער את המעמד שלו לחלוטין! כי כרגע מה השליטה שלו עלי? כספית! אני מפחדת להרוויח כסף . אני לא יודעת איך זה יגרום לו להתנהג.כך שאני יוצאת, אבל לחוג. לא להרוויח כסף. לא יודעת איך זה ישפיע עליו. ואולי זה יחמיר את המצב? מה דעתך? תודה רבה!!!

לא יודעתאני לא רוצה להרחיב לגבי היועצת. אמרתי את מה שאמרתי. אבל אולי אוסיף שאם אני מצליח להבין נכון, יתכן שכאשר היא אמרה לך שהיא שומעת את דברייך כסטנדאפ, אז היא בכלל התכוונה לתת לך מחמאה, כלומר על היכולת שלך לספר סיפור. אבל נדמה לי שמה שרצית זה אמפתיה על תוכן הדברים, וזה לא היה מה שקיבלת ממנה. וכשאת את מגיעה עם חוסר ביטחון, מן הסתם הדבר האחרון שאת רוצה לשמוע הוא שמה שאת אומרת הוא מצחיק.אין ספק שאם תתחילי לצאת, ואם תקבלי בטחון בעצמך, בין אם זה בגלל שאת מרוויחה כסף, ובין אם זה כי את מרחיבה את המעגל החברתי שלך, ומקבלת משובים מסוג אחר מזה שהוא נותן לך, זה עלול לערער את שיווי המשקל. תצטרכו ללמוד להתאזן מחדש, ויש גם סיכון שלא תצליחו. אבל כרגע, את פוחדת מהמאבק. את רוצה לשנות, אבל חוששת.זה החשש שהשאיר אותך היכן שאת. יתכן מאד שגם אם בעלך לא יסכים ללכת לטיפול זוגי, כדאי שאת תלכי, כדי לקבל את התמיכה והכלים להתמודד עם הזעזועים שסביר שיקרו כאשר ירגיש או יחשוד שאת פחות תלויה בו.