דייטים חד צדדיים: האם את מטפלת?

שלום
דר' חסון,אני עובדת בתחום חינוך מיוחד. אוהבת את עבודתי ומקבלת סיפוק כל פעם שאני מצליחה להשפיע. דבר זה מאוד משפיע גם בתהליך בחירת בן זוג. שמתי לב שיש לי דפוס התנהגות שחוזר על עצמו. יש לי נטייה לבחור בחורים עם קשיים. ואני רואה את עצמי בתפקיד פסיכולוגית קואצ'רית או משהו בסגנון. ואז שמה לב שאיני רוצה סגנון חיים שכזה שמעודד בכל יום, דוחף לעשייה בכל יום קשוב כל יום וכן הלאה.איני מרגישה שהם יכולים להכיל אותי בחזרה.אני בכיף אעשה זאת במסגרת עבודתי אבל בבית הייתי רוצה גבר שידע להכיל אותי בחזרה.אני מצליחה בפגישה ראשונה או שנייה כבר לזהות את קשיו של הגבר שמולי. למזלי הם מרגישים נינוחים לצידי ונעזרים בעצות שלי.אבל זה מפריע.איך עליי למתן את התנהגותי כ"פיסכולוגית" בפגישה או במערכת יחסים?איך עושים את ההפרדה ולא למשוך אליי אנשים עם קשיים הזקוקים לטיפול של פסיכולוג?

אני יודעת שאני עושה זאת כי זה מאתגר וסיפוק בסוף. אז אן לנת את האתגר והספוק במערכת יחסים?

אולי יקרה,
אני מניח שאת עושה את מה שאת בטוחה בו, את מה שאת יודעת, ובאופן טבעי, כשאת פוגשת גברים בדייטים – את מה שאת יודעת שאת טובה בו. לשם, באופן טבעי, השיחה שלך מתנהלת – לחלק הטיפולי. ייתכן מאד שגברים הנזקקים לתמיכה ולסיוע נותנים לך את המשובים החיוביים שאת אוהבת, ולכן זה מתחבר משני הצדדים טוב יותר.את יכולה להבין מתוך כל אלה שאת יוצרת קשרים שבהם את האשה החזקה. האם יכול להיות שקשה לך לעשות את ההיפך? כלומר, להציג את עצמך, מדי פעם לפחות או בעניינים מסויימים ככזו שנזקקת לעזרה, ולו רק, נגיד, בעניינים טכניים/אדמיניסטרטיביים? האם את יכולה להרשות לעצמך להביע תסכול וקושי כלפי בן זוגך בעניינים חברתיים ומשפחתיים? ואולי את גם לא אוהבת לחשוף מעצמך, ומכאן זה מגיע. חשבי על כל המכלול הזה, ונסי להבין מה הסיבה לזה, ולראות אם ואיך את יכולה לשנות, כמו למשל, אולי לפחד פחות מחשיפה אישית שלך בדייטים, ולתת להם יותר להתעניין בך, מאשר רק להפך.ואגב כך, קחי בחשבון שפסיכולוגים הם לעיתים קרובות, כמעט כברירת מחדל, אנשים דיסקרטיים, גם באשר לחייהם הפרטיים, ומתרגלים לזה. אולי צריך לעשות סוויץ' במקום הנכון.

תודה רבה!זה העניין חשבתי לנסות. אבל חשבתי לעצמי שאם הצד השני לא שואל על העניינים הטכניים או משפחתיים כבר בפגישות הראשונות, האם עדיין לשתף? זה לא ירתיע?

אולי יקרה,
ברור שזה לא ההרגל שלך, אבל נסי להבין גם למה. האם משום שאת רגילה לדבר עם פציינטים כמטפלת, או משום שקשה לך לחשוף פרטים אישיים, ולא כל שכן חולשות, או שאת חושבת שאחרים לא יתעניינו בדברים שמעניינים אותך? כך או כך, ברור שאת מעניינת בדרכך הנוכחית גברים שאת איתם בדייט, כי רבים אוהבים לדבר על עצמם. את צריכה למצוא את האיזונים שלך דרך יציאה מאזור הנוחות וההרגל שלך, ולנסות להרגיש דרך הצד השני לא רק אם זה מתאים לו וכמה (וכאן נעוצה התשובה לשאלה שלך אם זה מרתיע), אלא גם אם מידת ההתעניינות שלו בך מתאימה לך.

תודה! שיקפת את הקושי בהתאם.אני אכן מפחדת לחשוף את עצמי מכוון שאני בתהליך של חזרה בתשובה. וכשאני יוצאת עם בחור מסורתי אני מפחדת שירתע מהחשיבה והעשייה הדתית שלי כמו שהורי נרתעים מכל צעד רוחני שאני עושה.אני בטוחה בדרך הזאת ורוצה להיות שם.אז איך עליי לחשוף את העניין בעדינות?כמובן שקל יותר עם דתי אבל אני עוד לא שם אלא רק בדרך...

עלי לציין שניסתי ליישם את העצה שלך. לשתף את הצד השני בדברים אישיים. שיתפתי את הבחור שאני יוצאת איתו לגבי לבטים בעבודה ובמשפחה. הוא ענה לי" זה בעיה" ועבר לנושא אחר. או תודיעי לי כאשר תחליטי...הדבר הראשון שעולה לאחר מענה שכזה- אינו רגיש..בורח מהבעיות .. איך יכול להכיל אותי..האם חיי זוגיות או משפחה יכולים לשנות את האדם מאדם אנוכי לאדם רגיש?אני יודעת שאני נחפזת בשיפוטיות שלי. לכן רציתי לדעת איך אפשר לחשוב אחרת.. איני רוצה לשלול אדם על סמך האנוכיות...כי לי נראה שרוב הגברים לאחר הנישואין נשארים אנוכיים..אשמח אם תתן לי כווני חשיבה אחרים..תודה!

אולי יקרה,
את מתייחסת לחזרה בתשובה שלך כאל מגרעת, אולי אפילו נכות, שאת רוצה להסתיר עד ש"יתאהבו בי" ואז יהיו מוכנים להתמודד עם זה יותר ולוותר יותר. אבל זה לא המצב. את מחפשת בן זוג שהמצב הזה יתאים לו, ולכן אמורה להיות גלויה בעניין הזה מלכתחילה. ואם את לא סגורה על אורח החיים שתרצי, אז אולי את לא בשלה מספיק להתחיל קשר זוגי, כי את עדיין לא יכולה להתחייב שלא תרצי לשנות בהמשך את "תנאי הקשר"

אולי יקרה,
דיברת על "דייט". וב"דייט", כלומר פגישה או פגישות ראשונות, תקבלי לפעמים תשובות כאלה יותר בקלות. אולי כי הוא עדיין לא ירצה להיות מעורב ו"לקחת אחריות" על מה שהתשובות שלו יעשו לך. אז את בדייט, וכבר עד מדברת על שינוי של בן הזוג מאדם אנוכי לרגיש. אולי כדאי להכיר אותו יותר. אולי כשהוא יכיר אותך יותר הוא יהיה רגיש יותר, פתוח יותר וקשוב יותר, ואולי גם אמפתי יותר. נדמה לי שצריך לתת לזה זמן. אבל עם זאת, הרי כך לומדים על אנשים, וכך בוחרים, לפי המבחנים וההתנסויות וההנאות שעוברים ביחד.

אתה צודק שאני צריכה לתת לזמן לעשות את שלו...אגב לא הבנתי למה לדעתך איני בשלה לקשר זוגי..לאילו תנאי קשר אתה מתכוון..אשמח אם תבהיר לי זאת ..סופ"ש נעים :)

אולי יקרה,
התכוונתי לכך שכל עוד אינך החלטית לגבי אורח החיים שלך, תתקשי להתחייב לבן הזוג שלך לאיזה אורח חיים הוא צריך לצפות לצידך.

(הודעה ללא תוכן)