דחיית פלרטוט: האם נהגת נכון?

ברצוני לשתף אותך ואודה על עזרתך. באולם האירועים קפאתי מקור (מהמזגן). ניגש אלי ידיד בעלי נשוי, ולפתע אומר לי: "הייתי מחבק אותך אם לא היו פה אנשים". לא אגבתי כי הייתי בהלם, וגם לא חייכתי, היה לי פני פוקר. הוא חזר שוב על המשפט.רק עניתי לו: "אמרתי משהו???" (כאילו לא אמרתי לך שוב דבר מה אתה רוצה ממני, משהו כזה, זאת היתה כוונתי..) ואחר העביר נושא והתעניין בילדים ובנכדה. והיה כל העבר לצד אשתו. מה רצה בזה להביע? האם סתם צחק איתי??? האם ניסה לחזר?? האם רצה לבחון אותי?? איך בעצם הייתי אמורה להגיב, מדוע כשמפתיעים אותי גופי משתתק ואיני מסוגלת להגיב ואחר אני מצטערת שלא אגבתי בהתאם, אני אחר חוששת שאראה בפני האדם שמפתיע אותי כעין טפשה וריקנית... .וזה קורה לי לא פעם.אודה על תגובתך.

אישה יקרה,
אם רצית לדחות אותו, ולא לשתף פעולה, נהגת נכון. התעלמת, וזו היתה הדרך הקלה והיעילה לטפל בעניין כאילו לא היה. לא הראית רצון לשתף פעולה, ואפילו לא הראית שהבנת שהוא מנסה לפלרטט איתך, מה שמעיד שאין לך רצון כזה. הוא נתן לך פתח, ולא נכנסת בדלת.ואז אני שואל את עצמי: אם עשית את הדבר הכי נכון לעשותו, אז מדוע אינך מרוצה? רק משום שהרגשת שאין לך זמן לחשוב על משהו חכם יותר? אם זו הסיבה, הגוף שלך דווקא הגיב נכון, ואת בסדר גמור, ואולי בדיעבד הוא חושב שעשית הכי נכון שאפשר, כי לא נתת לו להרגיש רע מדי על-ידי דחייה גלויה. אלא שאני שואל את עצמי, ובעיקר בעקבות הכותרת שנתת למכתב, אם בכלל רצית שהוא יחזר אחרייך, ולכן את חושבת שיצאת טיפשה בעיניו, או בעינייך, כי הוא נתן לך הזדמנות, והחמצת אותה.