דגם התנהגות לא בריא בזוגיות

בוקר טוב,אתמול הייתה לנו מריבה מכוערת מאוד:הוא היה אצל רופא שיניים, וקצת לפני שפגה השפעת ההרדמה הוא התחיל להרגיש את השן. בקיצור, הוא עשה מזה היסטריות, של תתכונני ללכת לבית חולים ולמצוא לי רופא שיניים תורן וכזה. יש לציין שהיה לו, לפני כ-15 שנה ניסיון רע ומר עם רופא שיניים, שהוא התקפל על הרצפה מרוב כאבים אחרי טיפול שיניים רגיל. אני, מנוסה ותיקה עם רופאי שיניים, שעברתי כמעט הכל וגם כל סוגי הכאבים (כולל כאב נוראי, של זריקת הרדמה ישירות לעצב), אמרתי לו לקחת 2 כדורים נגד כאבים, עכשיו, כשעוד לא פגה הזריקה וכשהוא רק מתחיל להרגיש את הכאב, כדי שכשעוד 1/2 שעה, כשתפוג לגמרי ההרדמה, הוא יהיה כבר תחת כדורים נגד כאבים. הוא לא קנה את ההסבר. אמנם לקח כדורים, אך אמר לי שאני לא דואגת לו מספיק, ושאני צריכה למצוא לו רופא שיניים תורן וש"ככה את רוצה שאדאג לך?" ואז הוסיף גם - טיפשה!. אני נורא נעלבתי וזה במיוחד, אחרי כל ההיסטריה שלו, הוציא לי כל חשק לעזור. בכל זאת, התקשרתי ומצאתי לו מרפאה שפתוחה כל הלילה לידינו. אחרי שאמרתי לו, חיכיתי שהוא יתנצל אבל לא רק שהוא לא התנצל, אלא שגם האשים אותי, ושאל אותי למה זה היה צריך להגיע לזה. ההתנהגות הזו הזכירה לי מאוד את ההתנהגות של אביו ז"ל, שנפטר לפני 8 חודשים. הוא היה חולה 25 שנה, והיה גם איש מאוד קשה. הוא אמנם מאוד סבל, אבל ציפה (וגם קיבל) לאשה מאוד צייתנית, שעושה כל מה שהוא אומר, גם כשהוא מתנהג אליה בגסות רוח וצועק עליה. לי זה היה מזעזע, אבל קיבלתי את זה כחלק מהמשפחה שלו. והוקעתי את ההתנהגות הזו של בעלי (אגב, נשואים 2.5 שנים כמעט) בכל פעם שהוא היה עם קצת שפעת-אמרתי לו שאם הוא לא יהיה נחמד, לא יהיה מי שיטפל בו. אבל כאן לא היה עם מי לדבר. הוא כל כך פחד מהכאב, שממש יצא מדעתו! ואז אמרתי לו שלא יתנהג אלי כמו שהוא למד בבית. משפט רע מאוד, אני יודעת, אבל כל כך נעלבתי ממנו ומזה שהוא לא התנצל, שלא התאפקתי. הוא, כמובן, לקח את זה מאוד קשה, במיוחד לאור העובדה שהאבל עוד כל כך טרי (8 חודשים כאמור), ואמר לי ש"הוא לא יהיה ילדותי וירד לרמתי ויענה לי כך, אלא יחשוב טוב טוב על מה להגיד ונדבר מחר - כלומר היום.יש לציין שאנחנו רוצים להרחיב את המשפחה בקרוב, ואני לא רוצה שהילד/ים שיצטרפו למשפחה יראו אותו מתנהג כאילו אין מחר, כולל קללות, שזה זר לי מאוד ולא היה בכלל בין הוריי. אני מאוד חוששת מזה. ומצד שני, אני מרגישה שלא אוכל להבהיר לו את דעתי, כי אמרתי דברים שלא יאמרו. למרות שהוא לא מרגיש שאמר דברים שלא יאמרו, ואף אמר לי לא לשפוט אותו בכאב. אני לא מקבלת את הגישה הזו. מה דעתך? אם אפשר מהר, כי היום בערב זו שיחת ההבהרה וחשוב לי לשמוע את דעתך לפני כן. תודה

אני רוצה להוסיף גם שזה לא שאני לא דואגת לו, וכשהיו לו כאבים בחזה, אני גררתי אותו לבית חולים, למרות שהוא ידע ואמר לי שזה רק שריר תפוס ושזה היה לו פעם כשהוא היה חייל. וגם כשהוא חטף הרעלת קיבה, ולא יכולתי לעזור לו, כי עבדתי מחוץ לבית, ביקשתי מאמא שלו שתשגיח עליו והייתי איתו בקשר כל היום. ככה, שזה לא שאני לא דואגת לו. אני רק לא נכנסת להיסטריות שלו ומגיבה בשלווה עניינית (קח 2 אקמול חזק) שמוציאה אותו, ככל הנראה מדעתויש גם לציין כי לפני כשנה, כשאני חתכתי את האצבע עד העצב (פעולה מטופשת נלווית של חיתוך סלט), ולא הרגשתי חצי אצבע, הוא עזר לי אמנם, כי צרחתי מכאבים (כמובן), אבל אחר כך כשהכל נרגע, הוא אמר שהתנהגתי בהיסטריה. רקכמה חודשים אחרי כן, הוא הבין את התנהגותי, כי הוא הבין מה זה כשמגיעים עד העצב . וסליחה על המכתב המזעזע.ולכן, נראה לי שהדברים שירצה להעלות היום יהיו:א. הנושא של אבא שלו, ואיך אני מעלה את זה עודלפני שנת האבל ובכלל וכל הנושא של גבולות.ב. אני לא מטפלת בו (שוב טעות).יש לציין כי אני לא ממש הטיפוס של האחות- אין לי כוח להביא לו דברים כשהוא חולה, כי אני חושבת שהוא מתפנק (אני כשאני חולה רק רוצה שיעזבו אותי לנפשי, ושלא יביאו לי כלום. אני אביא לבד). אבל זה לא אומר שאני לא בוחנת את המצב הפיזי בעיניים אובייקטיביות ורואה עד כמה הוא חמור, ומגיבה בהתאם. וגם כשהוא לא רצה ללכת לבית החולים, אני התעקשתי, למרות שראיתי בדרך שהוא מספיק עצבני וזורק הוראות כדי להיות בריא לחלוטין. אבל לא לקחתי סיכון.

ג יקרה,
אני מניח שאני משיב לך מאוחר מדי לדיון של אמש. צר לי.יש ביניכם דגם התנהגות, בתנאי לחץ, שאינו בריא. לא ברור לי עד כמה זה קורה גם ביומיום. אם זה משהו נדיר, וכל יתר הזמן הוא בן זוג טוב ומוצלח, ודואג לך, אז אולי מוטב להתעלם, ולקחת בחשבון שאחת לזמן רב הוא לחוץ ועלול להיות פוגע, ושבזמן הזה, כדאי אולי לעזור לו ולא להפגע. ואם הבעיה תכופה, והקללות הן דבר תדיר, כדאי ללכת ליעוץ זוגי, כדי להבין את מקור הפחדים שלו, וללמד אותו איך להתגבר עליהם, ואותך איך להגיב נכון יותר ולהרגיע אותו.