דאגות בזוגיות: מה עושים?

היי.אני בת 30, ובן זוגי מזה כשנה בן 32.מהיום שבו נפגשנו יש בינינו הבנה מושלמת עד לפרטי פרטים, והיחסים שלנו הם ירח דבש מתמשך- כיפיים, מרגשים, כשחילוקי הדעות הם כל כך שוליים ולא חשובים- שזה לא משנה לנו מי יוותר (כמו למשל- אצל ההורים של מי לעשות את הסדר), והם מתגמדים לעומת האהבה וההתאמה שלנו, כולל ההסכמה שלא חשבתי שאשיג לעולם- לחיות בזוג בלי חתונה ובלי ילדים.אתמול, ידידה טובה שלו דיברה איתו, ואמרה לו שיש משהו לא אמיתי ולא אפשרי ביחסים שיש בהם רק עליות בלי מורדות. שאנחנו לא לומדים לריב, לזהות נקודות חולשה, לחיות באמת. שכששני אנשים חיים ביחד ברמת אינטנסיביות כל כך גבוהה- חייבים להיות חיכוכים, ואם אין- מישהו מהשניים מזייף, ובסוף זה יתפרץ.החבר שלי מבוהל מהאפשרות שהיא צודקת. אני לא כל כך בטוחה בטוהר כוונותיה, אבל גם לא בטוחה בהיפך.מה דעתך?

חן יקרה,
אני לא יודע מה עניינה. זה יכול להיות אפילו סתם להגיד משהו, שהיא בעצמה לא בטוחה לגמרי בנכונותו, אבל אם היא אמרה אותו היא צריכה להתעקש עליו. קורה לכולנו. אבל מה שבטוח הוא שאם מחפשים סיבות לדאגה, אין בעיה למצוא.אני חושב שעדיף לדאוג מכך שהכל בסדר, מאשר ממשהו שאינו בסדר. לא כך?

אני מסכימה איתך לחלוטין, ואין לי שום כוונה להכניס מתחים ודאגות הביתה.עכשיו כשאני קוראת שוב את השאלה שלי ואת התשובה שלך, זה נראה לי כמו התעסקות יתר בעניינים טפלים ושוליים, כמו ניסיון לייצר בעיות לא קיימות.ערב נעים,חן.