גרירת רגליים בזוגיות: מה עושים?

אורן שלום,כתבתי לך בעבר ועזרת לי המון. אני ובן זוגי בשנות ה-30, יוצאים יחד 3 שנים. הקשר התקדם באיטיות כיוון שחבר שלי נלחץ ממחויבות. וכרגע, 2 בעיות:1. לפני 8 חודשים חווינו פרידה של 3 שבועות בעקבות תקופה גרועה (בה הוא הרבה לבלות עם חברים – ואני הרביתי לעשות פרצופים) שהשאירה משקעים. חבר שלי התודא כי הוא חזר (מיוזמתו) שלילי - ומאז הוא עצור. הוא אומנים לא עושה זאת במודע, וכשהוא איתי הכל בסדר, אבל במהלך השבוע מרגיש חנוק ולחוץ הרבה פעמים. תחילה ניסיתי למצוא פתרונות (יעוץ זוגי, יום חופשי, להבליג, וכו'). זה לא עזר, ודורש ממני המון אנרגיות, וגם הסקתי שהבעיה אצלו. הוא כועס על העבר, מפחד להזדקן, מפחד משיגרה, ואין לי יכולת לשחרר זאת. הצעתי שילך לטיפול אישי (אפילו התקשרתי כדי לקבוע לו תור – והרופא אמר כי אין זה מקומי לעשות זאת).2. מחויבות – אני רוצה להתחתן, הוא לא בשל. אנו מדברים על זה חצי שנה. הוא חרד מאוד, וזה אפילו קצת מדכא אותו, ומצד שני הוא לא רוצה לאבד אותי. החצי שנה האחרונה מתוחה לאור זאת (תחילה אולטימטום שבוטל, כמעט נפרדנו, שיחות ולחצים). להקל עליו, ולתת לו זמן מחשבה, שיחררתי לכמה חודשים וציפיתי שיפתור דברים. לדעתי, הוא מרח את הזמן ולא עשה ניסיון לפתור, הזמן עבר הוא לפרקים נכנס לדיכאון, ולחץ - והתוודא שהלחץ נובע כשהוא מתחיל לחשוב על חתונה (הרגשה שלי כי הוא עושה זאת כדי לקנות עוד זמן). הוא מטבעו בחור לחוץ כשזה נוגע לחיים האישיים. עברה תקופה, ואנו טסים בקרוב להוריי בארה"ב, וציפיתי שעד אז הוא יאזור אומץ ויעשה. שוחחתי איתו והבנתי שלא השתנה הרבה- אמרתי לו שעלינו להיפרד. הוא שוב נלחץ, והסכים להתחתן. אבל... הוא לא מזיז דבר! כדי ללכת לקנות טבעת אני צריכה לקבוע מועד, ולשכנע אותו, הלכנו לבחור - זה נדחה כי הבחור לא היה. ביקשתי שיתקשר לקבוע איתו - הוא אמר בסדר אבל מרח את זה. לבסוף ביקשתי את הטלפון כדי שאני אתקשר - הוא נתן אבל אמר אל תסגרי כלום בלעדי. כרגע – אמרתי לו שאין זה מקומי לקבוע, ושהוא יקבע למחר. אני יודעת שקשה לו ליזום לבד - אבל עד כמה אני אמורה להוביל אותו לזה? אני חוששת שאני טועה. אומנם אני רוצה להיות איתו כל החיים, ואני גם רוצה להקל עליו - אבל אני חוששת שהדרך היא לא דרך. מצד שני, הוא גם לא קם והולך, לא אומר שניפרד. מה אתה מציע לי? הוא נותן לי הרגשה איומה שאני גוררת אותו לתוך משהו שהוא לא רוצה. מה עלי לעשות? אני לא מוכנה לחכות עוד זמן, לדעתי היה לו די והותר.תודה.

לילי יקרה,
זה אכן עושה רושם שהוא גורר רגליים. ובהחלט ייתכן שכך ייראו החיים המשותפים שלכם, לפחות בשנים הראשונות - שאת תזמי עניינים שונים, החל מבילויים משותפים וכלה בהחלטה להביא ילדים, והוא יגרור רגליים או ייגרר אחרייך בחוסר חשק.טיפול אישי, שמטרתו להביא לכך שהוא יפסיק לרצות להיות עם חברים, אינו טיפול ראוי. בודאי לא כשאת שולחת אותו מתוך מטרה "לתקן אותו". אם הוא רוצה לשנות משהו בגישה או ברגשות שלו, או במוטיבציה או בפחדים שלו, וחושב שטיפול רצוי לצורך העניין הזה זו שאלה אחרת. העניין הוא שהדיאלוג ביניכם לא הביא אותו למחשבה הזו. זה חבל, בודאי מנקודת המבט שלך, אולי באופן מסוים אפילו מנקודת המבט שלו, אבל זו העובדה. האם איומים הם הדרך הנכונה? - אני בדרך כלל לא ממליץ על איומים כדרך הובלה. גם אם הם "מצליחים", התוצאה בטווח הרחוק בעייתית. האם יש דרך אחרת? - יכול להיות. תלוי באופן הדיאלוגים שלכם, ועד כמה הוא מצליח להיות אמפתי כלפייך ורוצה להיות איתך, ואולי גם עד כמה את מצליחה למצוא את השביל הנכון בין הובלה חיובית, ואפילו זוגיות חיובית מאד (כחיזוק חיובי או הבטחה לחיים משותפים טובים) לבין לחץ מורגש וקשה.אני לא מכיר את הפרטים, ולכן לא אוכל לכוון אותך יותר מזה. את מוזמנת ליצור איתי קשר כדי לנסות יעוץ טלפוני חד פעמי, להכוונה ברורה יותר לכשאשמע קצת יותר. ראי פרטים באתר שלי.

אורן שלום,אני מודה על המענה. לצערי נפרדנו. אני יודעת שהיו צפויים לי המון קשיים איתו, אבל לא כועסת עליו, לא כועסת שהאהבה שלנו לא הספיקה. רק שבורה לרסיסים, שוב נפלתי לתהום. יודעת שהכל הלך קשה בקשר הזה, שהשקעתי המון אנרגיות ומאמצים וזה לא אמור להיות כך. חשבתי רק שהמאמצים שווים בגלל האהבה הגדולה שלי אליו. המחויבות גדולה עליו, והחיים כרגע גדולים עליי.תודה על הפעמים הרבות בהן יעצת לי, ונתת לי תקווה. הפורום הזה עזר לי המון, ואני בטוחה שגם לאחרים. כעת עלי להסתגל למציאות חדשה.

לילי יקרה,
צר לי על השבר. חבל שמה שנתת בו תקווה, הכזיב. אבל אחרי הכל, זה לא תלוי רק בך. אני מחזק את ידייך לקראת ההמשך. זה לא יהיה קל, כי את צריכה להחלים, כי את תעברי תהליך שבו, ללא ספק, תנסי להבין מה עשית לא נכון, וכי את צריכה להשלים עם הפרידה ולקבל אותה לפני שתהיי מסוגלת לקבל קשר חדש. אבל זכרי שאם תמצאי מישהו שיעשה לך את זה, אז גם אם לא תהיי מוכנה, תהיה לך די מהר ההרגשה שאת מוכנה, והיא תסייע לך להשלים באמת עם הפרידה. אולי לא מייד, אולי רק אם הקשר הזה ימשיך, אבל כשאת בתחושה שאת עוברת הלאה, יהיה גם קל באמת לעבור הלאה.