גרושים ואמינות: מה לעשות?

מה עושים עם בעל שלא מוכן לשמוע על טיפול זוגי?התפשרתי על הרצאות באינטרט של זוגיות שהוא בקושי הסתכל עלייהן, חיברתי אותו עם קורס של מודעות עצמית כי חשבתי שזה יפתח לו אפיקים חדשים והוא סירב ללכת, וזה אחרי כל הנסיונות שלי ללכת איתו בטוב או ברע.יש כל הזמן אלימות מילולית בבית, מדברים על הרבנות פעמיים בשבוע לפחות, אני (אולי גם הוא) מאוד עצובה ובודדה רוב הזמןאם היה לי לאן ללכת הייתי עפה מכאן כי זה הנסיון היחיד שלא העמדתי אותו בו אבל אני איןנשואים שנה וחצי עם ילדה בת חצי שנה כמעט, באמצע שנות השלושים לחיינו, אם היה לנו טוב יחד לשנינו יש רצון משותף להביא עוד ילד לפני שיהיה מאוחר מידי בגלל הגיל, ואני גם מאוד מודאגת שאם המצב ימשיך כך מה יהיה כשהילדה תבין, איזה מן סביבה אני מעניקה לה...האם אפשר לעשות משהו, בבקשה בבקשה עזרתך הדחופה.

היי K,קראתי את המייל שלך והייתי חייבת להגיב.גם אני בדיוק במצב שלך מכל הבחינות. אני חושבת כרגע רק על טובת ילדיי וכמו שאת אומרת בקרוב בתך תבין ויש סיכוי שגם עכשיו הוא סופגת אליה את המריבות שלכם.את חייבת להגיע עם עצמך להבנה שיש סיכוי שאם תתגרשו יהיה לכולכם טוב יותר.בתך לא צריכה לסבול בגלל הבעיות שלכם ואני מאמינה כמו שקראתי ממכתבך שגם את מאוד סובלת.אם תגיעי בסופו של דבר להבנה הזו ותהיי שלמה איתה תוכלי לגשת לבעלך היקר ולהבהיר לו שאם אתם לא הולכים למטפל זוגי אז זה הסוף.אני יכולה לספר לך שהשבוע אחרי כמה שנים של סבל נוראי ואי השלמה עם הרעיון שאולי איאלץ להתגרש הגעתי סופסוף להחלטה שלא מתאים לי יותר לחיות ככה בנישואין כושלים ואומללים.ניגשתי לבעלי אחרי שאינספור פעמים אמרנו שנלך לייעוץ והוא דחה את זה ודחה ואמרתי לו בשקט שאני מעוניינת לפרק את החבילה ואם הוא אולי רוצה לתקן את המצב עדיין אז מייד אחרי יום העצמאות אני מבקשת שהוא עצמו יימצא יועץ זוגי (אמרתי לו יועץ ולא מטפל כי זה פחות מרתיע...) ויקבע לנו תור בבקשה ואם לא אז אני מבינה שאפשר להתחיל הליכים- והתכוונתי לכל מילה הפעם.למחרת בצהריים- ערב יום העצמאות הוא מגיע הביתה, נותן לי יד ומספר שקבע תור אצל מטפלת זוגית והראה לי אותה באינטרנט לעוד שבוע ביום שהוא יודע כבר שנוח לשנינו.אולי רק זה יציל אצלכם את המצב, לעיתים אי אפשר להימנע מאולטימטום ואם הוא באמת רוצה לשמור על הזוגיות ועל משפחתכם הקטנה עליו להבין שאין פיתרון אחר.תחשבי על בתך...בהצלחה.מעיין.

Kיקרה,
השארתי הפעם את תגובתה של מעיין, כי היא נותנת לך דרך שקולה ונכונה. אוסיף על כך שדווקא העובדה שאתם מדברים על הרבנות פעמיים בשבוע, היא בעוכרייך. הוא כבר הפסיק להאמין לך. למה שיאמין לך, אם את לא מתכוונת לזה? לאיים בגרושים זה "נשק יום הדין", שאמור להישלף רק אם אתבאמתמוכנה להתגרש אם התנאי שלך, יעוץ זוגי, לא מתממש. ומכאן, שהצעד המתבקש עכשיו, כדי שיאמין לך, הוא קודם כל להאמין בעצמך (ראי את תשובתי לקטקט שתי שאלות למטה), ולאחר מכן לעשות צעד בכיוון. בשלב הזה, אולי אפילו יותר חריף ממה שעשתה מעיין, כי הוא כבר לא מאמין לך. כלומר, להתחיל בצעד ממשי. וקחי בחשבון שזה צעד שיצטרך להתממש אם הוא לא ירצה ללכת לטיפול.וכאשר את אומרת את זה, אל תגידי את זה כתוצאה של מריבה וכעס, אלא כאשר את שקולה ומאמינה בעצמך. רק אז יש סיכוי שיאמין לך.את מבינה מזה גם שלדבר על עוד ילד, מקטין עוד יותר את האמינות שלך בדיבור על גרושים. הרצון הזה כובל אותך אליו. ואני לא מדבר כבר על הקשיים והעולם שאליו אתם מכניסים ילד נוסף. אולי כדאי שתקראי באתר שלי על ההשפעות הסביבתיות הגורמות להפרעות קשב וריכוז (www.orenhasson.com: "חדש באתר" בתחתית הדף, בעיקר המאמר השני). זו רק דוגמא קטנה.

מעיין, את אישה אמיצה וחזקה מאוד, כנראה שאת הגעת למצב שדר אורן חסון ענה לי, האמנת בעצמך והיית מוכנה "לשאת בתוצאות" אם בעלך היה דוחה את ההצעההמאמרים בכלל שמו חותמת על מה שחשבתי ובהחלט צריך לייחס לזה חשיבות, מה שכתבת שלהגיד גירושין זה בעוכרי- זה לא תמיד בא ממני אבל תמיד אחרי כמה שעות של ריב הוא אומר שזה הדבר האחרון שהוא היה רוצה, אחרי 3 ימים זה שוב חוזר... הרי מבחינתו אני צריכה ללכת לטיפול כדי לדעת איך להתנהג, וכל הבעיות הן אצלי.נראה לי שהפערים שלנו יותר מידי גדולים מדהים אותי המצב שהגעתי אליו, אין לי בעיה לנקוט בכל צעד רק שאצלי אין אלטרנטיבות, ההורים שלי הם האחרונים שיעזרו לי הם לא עשו זאת מעולם, אחים אין לי ואת רוב החברות שלי הרחקתי, אולי אני יכולה לחשוב רק על איזה מקלט לנשים אבל לגרור את הילדה למקום כזה זה יהיה מטורף. היו לי נסיונות של להזניח את הבית ולהפסיק לבשל זה הימם אותו אבל אני שמחתי בליבי על מחוות הפיוס שלו יותר מאשר הוא כי לא יכולתי לסבול את זההוא מכיר אותי ויודע שאם אחליט אעשה הכל ובכל מחיר, הייתי במצבים שהוא לא היה שורד בהם דקה, זה בולם אותו מידי פעם אבל הוא יודע שאני כבולה בגלל הילדה היום, בכל ריב יש לנו בסוף הבנות רק שכלום לא מחזיק יותר מיומיים, מה אני יכולה לעשות, משהו דרסטי, בשביל שיבין שחייבים טיפול זוגי? יש רעיונות?

k יקרה,
יש בכל זאת תיקווה, גם במה שהוא אומר לך, שמבחינתו את צריכה ללכת לטיפול. אם את יכולה - לכי. לכי ליועץ שיהיה גם יועץ זוגי. יתכן שהוא יצטרף בהמשך, ויתכן שהוא לא. אבל בכל מקרה, תוכלי ללמוד מה לעשות ואיך לנהוג כדי לשנות גם את ההתנהגות שלו. ראי את תחתית הדףבקישור הזה לדף הרלוונטי באתר שלי.ואם לא תצליחי לשנות, יתכן שבתהליך היעוץ תוכלי למצוא גם כוח וגם דרך לצאת מהמצב הקשה הזו. כך שאם את יכולה להגיע ליעוץ פרטני, עשי זאת.