גירושין: מה לעשות לאחר משבר?

התחתנו לפני שנתיים וחצי, ויש לנו בן קטן.עוד בתקופה שחיינו ביחד לפני החתונה כשנה, ראיתי את הדברים שהפריעו לי. אולי חשבתי שזה יוכל להשתנות, אולי רציתי כבר להתחתן,אני לא יודעת, הייתי בת 30, רציתי לדעת שלגבר שאני חיה איתו יש כוונות רציניות.היום אני באין מוצא לגמרי.לבעלי יש בעיות תפקודיות קשות- הדבר שהכי מפריע לי שהוא לא קם בבוקר.בלי הנידנודים שלי הוא היה ישן עד אחרי הצהריים,קשה לי לקבל את זה מכוון שלי יש מוסר עבודה מאוד חזק.בעלי התחיל עבודה חדשה לא מזמן, כשכיר.בשלוש השנים האחרונות הוא התבלבל עם עצמו, שקע ועלה שקע ועלה, עבד בעבודות מזדמנות שונות.מפריע לי שאין לו משמעת עצמית בכלל.אני מתביישת בהתנהגות שלו.למזלו המשרה כרגע חלקית, מה שמאפשר לו הרבה זמן לישון,להפגש עם חברים וכו.אני מרגישה כמו השוטרת בבית.מזכירה לו דברים, מבקשת ממנו לעשות כך וכך עם הילד. אני מביאה כרגע את רוב הפרנסה בבית, וגם מגדלת את הילד, שעדיין לא נמצא במסגרת בגלל כסף.אני עובדת אחרי הצהריים.דבר נוסף שמפריע לי זה בעיות התנהגותיות-הרבה כעס,דיבור לא נעים,זה השתפר מאוד מאז שבעלי החליט לטפל במצבי רוח שלו ובעצבנות שלו,הוא מטופל אצל פסיכיאטר ופסיכולוג ונוטל כדורים.הכל בבית מוטל על כתפי, אני מרגישה שאני הפכתי להיות קורבן, ואני לא מבינה למה אני נמצאת בזוגיות שלא נותנת לי טוב,שלא תתן לי לגדול מכל הבחינות,מה יש לי להפסיד?התמונה הזאת של השנתיים וחצי מראות לי את השנים הבאות איתו, ואני לא אופטימית,נראה לי שאני אזדקן מהר איתו.נראה לי שיהיו לי תמיד חיים קשים איתו.אני לא יודעת מה לעשות עם המחשבות האלה, ואיך עושים את זה עם ילד.???מבחינה כלכלית אנחנו על הפנים ואני מאשימה אותו בזה, למעשה אני מאשימה אותו בכל דבר אפשרי.יש לנו לפעמים תקופות טובות של כמה ימים, ובעקבותיהם אני תמיד סולחת ומוכנה לתת לזה צאנס נוסף, אבל מפעם לפעם נהייתי קצרת אמונה.לפני כמה זמן הוא נסע לחול ובכלל לא התגעגעתי אליו.(שבועיים)נראה לי שהעיניים שלי מאוד פקוחות עכשיו, ואני רוצה שיהיה לי טוב.אני לא מסוגלת לתת לו לגעת בי בתקופה האחרונה, בגלל שאני טעונה, ואני גם מאוד עייפה.איך פותרים את הבעיה,? חשבתי ללכת לטיפול לבד...היינו כבר בטיפול זוגי, החלטנו להתגרש וסיימנו את הטיפול.הייתי אמורה לעבור להורים, והוא ביקש ממני לנסות שוב, ביקש "שאני לא אפרק את המשפחה",השתמשתי במילים שלו.אחר שהסכמתי לנסות מחדש היה לנו הכי טוב שבעולם, נראה לי שאוי הוא פתאום קלט שלא כדאי לו להפסיד אותי.עכשיו עוד פעם רע, יש מתיחות בבית, אני שוב פעם בוכה הרבה על מר גורלי..., לא מדברים הרבה רק על מה שצריך.רע רע רעאשמך לתשובתך

שרה יקרה,
עושה רושם שעשיתם, לפחות פורמלית, את כל הדברים הנכונים. האיש בטיפול לשיפור מצבו, ומנקודה זו ואילך, ההחלטה היא שלך אם מה שיש, מתאים לך. החלטת שלא, וכאשר המצב רע, כנראה שבצדק, והלכתם ליעוץ זוגי. גם כן צעד פורמלי שכנראה התבקש, כדי לבדוק כל אפשרות, והחלטם על גרושים. הוא ביקש שתנסו שוב, ואפילו זה עבד לזמן מה (לא כתבת לכמה זמן). כרגע, לא ברור לי אם זו נפילה אחת קצרה, או נפילה ארוכה יותר (משך הזמן נותן מידע: אם השיפור היה ארוך והנפילה קצרה, עדיין יש תקווה, אם השיפור היה קצר מועד, והנפילה כבר מתמשכת זמן רב, התקווה קטנה). אם עברתם את כל השלבים שעברתם, והמצב חזר לקדמותו, הרי חזרתם למצב שבו הייתם כשהחלטתם להתגרש, לא? עשי מה שטוב לך, וסביר שמה שטוב לך טוב גם לבן שלכם.

כרגע זאת מעידה קצרה אחרי תקופה ארוכה טובה.אז אולי צריך יותר סבלנות...תודה על תשובתך.הספקנו לדבר על המצב, בימים האחרונים, אני מקווה שיהיה טוב.ואם לא אז לא.גם כך אני בתחושה של "חצי רגל בחוץ".

שרה יקרה,
כשאת בתחושה של חצי רגל בחוץ, כל מעידה שלו נופלת לך כפרי בשל. את רק מצפה לה. הציפיה הזו שלך למעידות שלו לא עושה טוב לו, וגם לא לזוגיות שלכם. היא בהכרח מורגשת כחוסר סבלנות וכחוסר נכונות לסלוח. אם את רוצה באמת לבחון את זה, את צריכה לעשות גם לעצמך את השינוי המתבקש, עד כמה שניתן.

אתה צודק מאודתודה רבה