גירושין וכאב: מה הלאה?

שלום,
אנחנו נשואים 18 שנים + 3 ילדים (16, 12, 5). אני בת 38 ובעלי בן 41.אני מרגישה שהזוגיות שלנו נגמרה כבר מזמן.רוב השנים זה כל הזמן ויכוחים. אני לא קיבלתי מספיק פירגונים. היו הפתעות בהתחלה ואז זה דעך. הרגשתי כאילו שבעלי מקבל אותי כמובן מאליו. אני שלו וזהו. כתבתי לו, אמרתי לו אבל לא היה שינוי משמעותי.יש בינינו פערים רציניים, בחשיבה, בדרך ההסתכלות על דברים.יחסי מין בתדירות נמוכה וזה בגללי ולא בגללו. אני כבר לא נמשכת זה שנים. אני מתענה כשאנו מקיימים יחסי מין. אני רוצה כבר שזה יגמר וזו הרגשה נוראית.הוא כל הזמן נרתע מטיפול זוגי והתחמק עד שקרה דבר.לא במקרה פגשתי במישהו שהכרתי כשהיתי נערה. שנינו רצינו אחד את השני אז אבל הקשר לא מומש בגלל סיבות שלא היו תלויות בנו. הכרתי אותו בתקופה קשה בחיי כשאיבדתי את אימי. התחלנו לדבר ומיד התחברנו. הרגשנו כאילו אנחנו מכירים שנים ארוכות. נקשרנו מאוד , הייתי מאושרת והרגשתי שיש לי בשביל מה לקום בבוקר.הבענו רגשות אחד לשני אבל אין בינינו מגע פיזי וגם לא יהיה כל עוד אני נשואה והוא נשוי.בעלי עלה על הקשר בינינו ונהיה בלאגן אחד גדול.הלכנו למטפלת זוגית אך הפסקנו לאחר 15 פגישות מאחר והוא אמר שזה לא עוזר לו כי הוא כל הזמן חוזר אחורה, מה היה, מה דיברנו ואנחנו לא מתקדמים.השורה התחתונה היא שמצד אחד אני רוצה לסיים את הנישואים מפני שאני לא מאושרת ואני לא רוצה לאמלל אותו או לפגוע בו כי למען האמת לא מגיע לו.אני חושבת על גירושין אבל אני מסתכל על הילדים ואני נקרעת בתוכי. מצד שני אני אומללה, אני לא מאושרת ואני יודעת שאני רוצה להיות מאושרת ולמען האמת זה מגיע לכל אחד.אני אובדת עצות, אני לא יודעת מה לעשות?נא עזרתך

לירון יקרה,
כואב, בעייתי, ולא קל.ובהחלט יכול להיות שהוא הולך אחורה בטיפול, כי את לא לוקחת אותו קדימה. כי את לא יכולה לקחת אותו קדימה. הרי את רוצה לסיים את הנישואים.אני לא בטוח שהגבר האחר מחכה לך בחוץ. אולי לא. קחי זאת בחשבון. אבל אם למרות זאת את מעדיפה שלא להיות בזוגיות, שאלי את עצמך אם האלטרנטיבה, של להמשיך כך, היא טובה לך וטובה לילדים.זה יותר קשה כאשר "את האשמה", בעיני החברה ובעיני אישך, ואולי גם בעיני הילדים. אבל הוא עצמו אומלל גם כאשר את איתו, כי את לא איתו. ולכן, או שתחליטי שאת מגיעה לייעוץ זוגי כדי לקחת אותו איתך "קדימה", ועוזרת לו שלא להידרדר אחורה, או שתסיקי את המסקנות, למרות הכאב, המחיר וחוסר הודאות.