גירושין והשפעתם על ילדים

לד"ר חסון שלום רב,אני כותבת אלייך כי אינני יודעת לאן לפנות, אני אישה נשואה, בת 45 ואמא לארבעה ילדים מקסימים.מזה זמן רב אני חושבת על גירושין, בין בעלי וביני אין כלום אין לנו זוגיות ואפילו חיי משפחה אין לנו בשל אילוצים שונים יש לנו זמן איכות רק בשבת אחה"צ אבל גם הזמן הזה מתחלק בין הילדים לבין טיפול שותף בענייני הבית כי במשך השבוע אין לו זמן.הסקס הוא די נדיר ולא מספק, בעבר אני רציתי והוא דחה אותי בטענה שהוא עייף. היום הוא רוצה ואני דוחה אותו בטענה שאני עייפה.לפני כעשר שנים פעלתי לגירושין הרגשתי שאינני יכולה יותר, בעבר בעלי היה מתעלל בי פיסית ומנטלית, ואף הפך אותי למעין שפחה של משפחתו כמו לדוגמא מטפלת ללא שכר לכל האחיינים שלו, או עוזרת בית של אימו.בעלי היה גם מחסיר ממני לא נותן לי כספים להתנהלותו השוטפת של הבית היה מקציב לי סכום זעיר שאינו מספיק לקניה במכולת ועוד היה מתלונן שאני מבזבזת כאשר הוא היה קונה ומבזבז... ושתבין מצבינו הכלכלי טוב, אנחנו גרים בוילה במקום מאוד יוקרתי מחזיקים שתי מכוניות, מחזיקים גנן לכאורה יש לנו הכל...האומנם הכל? כאשר הילדים היו קטנים לא יכולתי לעבוד כי הייתי צריכה לטפל בהם, הרווח בינהם הוא כשנתיים וחצי שלוש שנים בין אחד לשני, בעלי היה מחסיר ממני כסף ובו בזמן מנפנף בו לראווה כאשר מימן לאח אחד שלו לימודים באוניברסיטה ואף טיול לחו"ל עם החברה שהיתה לו דאז שהיום הפכה לגיסתי, ולאח אחר קנה מכונית במתנה. כשהייתי בתחילת ההריון השני שלי נסענו לבר מצווה של אחיין שלו בחו"ל, בעלי קנה שם מכל טוב קנה לעצמו בגדים ונעליים וכאשר אני רציתי בגד הוא דחה אותי בטענה שאני בהריון ושהגוף שלי ממילא משתנה. זה גרם לי לחנק בגרון, באותה השניה ממש שנאתי אותו, גיסתו הרגישה בכאב שלי והלכה וקנתה לי משהו כמעין מתנת תודה שבאנו, זאת היתה מחווה נחמדה מצידה, אבל היא קנתה לי בגד שלא היה לטעמי ובעלי אמר לי את רואה בכל זאת קבלת סוודר חדש.ממני היה מחסיר כאמור היה מקציב לי שבועית זעומה, לא היה לי כרטיס אשראי לא יכולתי לחתום על צ'קים הייתי זקוקה לחתימה שלו וגם לא יכולתי להביא מטפלת ולצאת לשוק העבודה. מה גם שבשל נישואי בגיל צעיר שישר אחריהם הריתי הפסקתי את לימודי כך שלא יכולתי למצוא עבודה. הייתי מטפלת בילדים ואז בעלי לא הסכים יותר כי אמר שהילדים הזרים הורסים את הבית מלכלכים את הקירות שוברים רהיטים, דבר שלא היה נכון ופשוט מאוד לא נתן לי להמשיך בזה. לצאת לא יכולתי כי היו לי את הילדים שלי אשר היו זקוקים לי.כאשר ראיתי את הכסף המזומן הרב שהיה בבית לקחתי בלי ידיעתו כי הוא לא היה מסכים לכך, ואני בתור אישתו חושבת שמה ששלו שלי, כמו שמה ששלי שלו, אבל הפחד ממנו גרם לי לקחת בהחבא. הוא כמובן שגילה כי שקל הצטרף לשקל, והסכומים גדלו.כאשר הוא גילה אני הכחשתי, הפחד ממנו דיבר מגרוני.ואז הגיעו גם המכות. ואני מדברת על מכות שבהן נשארו לי סימנים כחולים על כל הגוף. אז החלטתי שאני עוזבת אותו, פניתי לעו"ד ללא ידיעת משפחתי רק חברה אחת ידעה מזה והיא זאת שעזרה לי למצוא את העו"ד אבל היא סיפרה לבעלה שאני לא מאושרת בחיי הנישואין שלי ובעלה שניסה לעזור דיבר עם בעלי ואני שוב ספגתי בשל כך.העו"ד שלח אותי באותו היום לרופא אשר צילם אותי עם כל הסימנים על הגוף. ואז גם הגשנו בקשה לגירושין כאשר ילדיי ואני עברנו למעון של נשים מוכות.התחלתי בתהליכים ובעלי שלא האמין שאני אעז לעשות דבר כזה הפך לשפן. הבטיח לי הרים וגבעות ואני האמנתי בו וחזרתי אליו והפסקתי את כל התהליך. מאז שחזרתי אליו הוא השתנה קצת, אני מדברת על תקופה של עשר שנים, היום הוא לא מעז להרים עלי יד וגם מנסה להיות פחות קמצן. אבל אצלי במשך כל תקופתעשר השנים חוזרות המחשבות של פרידה. אני מתחרטת שחזרתי אליו כאמור אין לנו זוגיות, אין לנו חיי משפחה, שלא לדבר על זמן איכות. איננו יוצאים לבלות, הפעמים היחידות שיוצאים הן לאירועים משפחתיים וגם אז אנחנו בקושי ונמצאים יחד. אין לי כבר על מה לדבר איתו. הוא כועס שאני כל היום בטלפון עם חברות שלי, אבל הבית תמיד נקי ומצוחצח תמיד יש ארוחה חמה הכביסה נקיה ומגוהצת והיום אני אפילו עובדת בתור עוזרת לגננת. למרות שבשבילו זאת פחיתות כבוד.אני רוצה לעזוב אותו לא טוב לי, ואני כבר רמזתי זאת לשני בני הגדולים.שאלתי, האם אעזוב אותו עכשיו זה יפגע בילדי? כי בשבילהם אני אעשה הכל אבל אני מרגישה שאני עומדת להתפוצץ אני חושבת שבגילי אני עדיין יכולה לחיות חיים מאושרים גם ללא הכסף שלו, שכחתי לציין שמאז שרציתי לעזוב אותו הוא אמנם נותן לי יותר מזומנים אבל אין שום כסף בבית וגם הוא העביר את הכל על שמם של אביו ואחיו.הילדים שלי הם הכל בשבילי ולמענם אצליח להרים את ראשי ולצוף עוד קצת, אבל לעיתים אני מרגישה שהכח שלי עוזב אותי ואז אני מתפללת למוות.בבקשה עזור לי אין לי למי לפנות וגם אין לי את האמצעים לפנות לעזרה.כמו כן אני מבקשת שלא תפרסם את כתובתי מחשש שאולי מישהו יזהה אותו.בתודה מראש,המיואשת

המיואשת יקרה,
לא כתבת בני כמה הילדים שלכם, וחבל. נכון שילדים נפגעים מגרושים של הוריהם, ובעיקר מגרושים "רעים". אבל ילדים נפגעים גם מנישואים רעים. הם לומדים דגם התנהגות מסויים של ההורים, ופעמים רבות מפנימים אותו. כך שיכול להיות שדווקא ב"מרידה" שלך תעבירי להם מסר של מה זה להיות אדם חופשי, שיודע לעמוד על זכויותיו. אבל זה לא יהיה לך תהליך קל, כי הוא מאד מניפולטיבי וכוחני, והוא כנראה ייאבק בך.אם את יודעת איך להתמודד עם זה בעצמך, וכל מה שמפריע לך זה הילדים, לכי לפסיכולוג של ילדים, ודברי איתו, וקבלי עצות מקצועיות.

כואב לקרוא את סיפורך, הלב מתכווץ מכאב....אני ארשה לעצמי להוסיף , את יכולה להתייעץ גם עם עמותות שמתאימות לטיפול בדברים כאלה , כמו "ויצו" או "נעמת" ...אני לא חושבת שהם גובים תשלום .. ואם כן אז לדעתי ממש סימלי...

אני, מנסיון של הבת שראתה דברים כאלו בבית,יכולה להגיד, בפה מלא, כי את צריכה לעזוב עכשיו ולא כשיהיה מאוחר מידי.אנחנו, בתור הילדים שגדלים עם הרגשת מתח בבית, עם חוסר אהבה בין ההורים- נפגעים קשות ואני חושבת שאם את תעשי דברים בשביל עצמך ולמען האושר האישי שלך- הילדים שלך יאהבו אותך, יעריכו אותך מאוד יהיו חזקים יותר בחיים האישיים שלהם- כי אמא שלהם חזקה ולא האבא שהוא שולט בהכל ולכן הם נותנים לו כבוד רב- כי בעל המאה הוא בעל הדעה.את צריכה לחשוב על האושר שלך, את בנאדם עם רצונות משלו, את עדיין צעירה מספיק בכדי להתחיל פרק חדש וטוב יותר בחיים, להיות מאושרת ולא להתפשר על מה שאת חולמת ורוצה. אל תפחדי- החיים מלאים בהפתעות וכשאת תחליטי לעשות מה שלך עושה טוב, דברים ישתנו לטובה ואת תרגישי כל כך טוב ששום כסף בעולם הזה לא יכול לקנות.מעבר לזה- מגיע לך חצי מהרכוש והכסף שלו- ואל תוותרי!חייתי באותו הסיפור מהצד של הבת....אל תוותרי על האושר שלך!!!ב ה צ ל ח ה !

את נשמעת אינטליגנטית ורהוטה, אני בטוחה שתמצאי את דרכך. נראה שהנישואים האלה הביאו לחוסר ביטחון מצידך, אבל אם תתגרשי ותהיי עצמאית תרכשי שוב את האמונה בכוחך - אין ספק שמגיע לך!

תהיי חזקה!ואני מסכימה שהילדים יעריכו אותך יותר כשתגידי לא. כולם מעריכים יותר כשלומדים להגיד להם לא.

אני מזדהה איתך מאוד. הייתי בסיטואציה דומה מאוד, כולל נסיון חזרה אחרי הגרושין ולפני מכירת דירה מפוארת. אני מצטערת שבזבזתי זמן יקר בנסיון לחזור טרם מכירת הבית. היום אני פורחת. הרחבתי את חוג החברים שלי. אני עוסקת פרט למקום עבודה באומנות ונהנית מאד. הילדים היום שבגרו כולם מעל ל-20 שנה מבינים אותי יותר, אחד מהם אף אמר לי: "אמא איך נוצר החיבור הזה, עם איזה פרימיטיבי התחתנת"? שנינו מאותו מוצא, המנטליות שמים וארץ. הוא חזר לסורו מהר מאד אחרי נסיון של שיקום על אף שהתגרשנו. כשהבין שהחלטתי נחושה למכור דירה יוקרתית, בכה ללא הפסק, פנה לעזרת משפחתי המורחבת, לאמי לילדים. נכנס לדכאון נוראי, כבר לא ריחמתי עליו, מכרנו את הדירה והיום חיי השתנו מקצה לקצה.מתוך הרצאות ששמעתי, הבנתי שאני מוגדרת כאשה מוכה, לא פיזית אלא נפשית. אין לך מה להשקיע בגבר כזה. הוא עוד יחזור לסורו.כמה עצות מנסיוני האישי: לא לפחוד ממנו, להיות נחושה וללכת עד הסוף. להחזיק טוב את מקום עבודתך הנוכחי. התרשמתי ממך שאת מאד הגיונית. לכי בעקבות הלב ואני מאמינה שתצליחי. הילדים במהלך השנים יתבגרו ויבינו אותך ויהיו איתך.ב ה צ ל ח ה.