גבר לא בשל: מה עושים?

נפרדתי מחברה שלי . לא היה לי טוב בקשר. לא משהו ספציפי. פשוט נהיה לי לא טוב. אני אוהב אותה. אני באמת אוהב אותה. היא מדהימה. היא עוזרת לי בהכל. לפעמים אני כ"כ רוצה להתקשר לדבר איתה.. להתייעץ איתה..אני כל כך מעריך אותה!! אבל אני פשןט.. מרגיש שאני לא בשל לקשר כרגע.האם זה משהו שיכול להשתנות? כי מצד אחד היא באמת מדהימה. אני לא רוצה להפסיד אותה!! ואני מרגיש קצת לא פייר שאני רוצה "להחזיק על אש קטנה". אני לא רוצה לאבד אותה מצד שני אני לא מצליח לרצות אותה עד הסוף כי תמיד יש את העניין הזה שמכרסם- שאני לא מרגיש בשל. אני בן 26.אני רוצה לגרום לה להבין שזה לא היא- זה אני. ובאמת שהיא לא עשתה שום דבר ואני כל כך רוצה להיות איתה- אבל זה בלתי אפשרי כרגע.האם כן כדאי להישאר וזה יעבור מעצמו או שעדיף שאני איכשהוא אגיד לה משהו שיפגע בה ע"מ שלא נהיה ביחד? אין לי באמת סיבה ולכן היא לא רוצה להרפות מזה. היא חושבת שאם אין סיבה- אז גם אין סיבה להיפרד. ובאמת שלא קרה שום דבר- זה רק הבלבול שלי עם עצמי.אני אוהב אותה אבל בשבילה אני חושב- אני חייב לדבוק בפרידה הזאת.מה אתה חושב?

אידיוט יקר,
יכול להיות שאתה באמת לא בשל. בוא ונגיד לרגע שזה משהו שיכול להשתנות, כי כעובדה, זה קורה לגברים רבים (וגם לנשים, אגב, אם כי הן "מבשילות" קודם). השאלה היא רק מתי זה ישתנה. אולי זה ייקח שלוש שנים, ואולי עשר. אי אפשר לדעת. ואולי דווקא הגעגועים שלך אליה, הם שיקדימו את ההבשלה שלך לעוד שנתיים, ויכינו אותך בשל היטב לקשר הזוגי הבא שלך.בכל מקרה, אם אתה לא בשל, ואם היא לא מוכנה להישאר עם גבר שלא יודע מתי הוא יבשיל, אז אכן נכון יותר להיפרד ממנה. וראה גם כן (כפי שעניתי לאור, שני מכתבים למטה), את תשובתי למיכאל, חמישה מכתבים למטה, שנמצא כבר צעד אחד לפניך.

"אם היא לא מוכנה להישאר עד שתבשיל" זה הגיוני לבקש דבר כזה ממנה? תישארי איתי עד שארגיש בשל?.היא דיברה איתי לפני כמה ימים והמליצה לי על טיפול פסיכולוגי..היא אמרה שאולי זה מה שיגרום לי להבין למה אני מתקשה להישאר בקשר הזה.. היא באמת רוצה להילחם על זה למרות שאני דיי רואה שהיא ממשיכה הלאה עם חייה.. היא לא נשארת לבכות בבית (לא שאני רוצה שזה מה שיהיה אבל זה קצת צובט כי היא באמת אהבה אותי).. כשדיברנו היא נשמעה ממש טוב.האם טיפול פסיכולוגי פרטני יכול לעזור כאן? מצד אחד נורא חשוב לי כן "לראות מה עוד יש בחוץ" כי לא הייתי עם ביטחון עצמי יותר מדיי והיא מאוד העלתה לי אותו וראיתי שאני מסוגל לדברים שלא הייתי יכול לעשות בעבר.. בזכותה. ועכשיו אני מרגיש "בשל" לנסות לראות איך אני גם עם בנות אחרות.. (היא זו שהתחילה איתי ויזמה את הקשר מלכתחילה).. זה לא שאני לא אוהב אותה וזה לא שאני לא יודע מה אני מפסיד. אני יודע. וקשה לי עם זה מאוד. אבל אני חייב לעצמי את העניין הזה של בניית הביטחון שלי.האם זה פייר להגיד לה שזה בגלל זה? האם וכאשר אני אלך לטיפול פסיכולוגי אולי אני אבין שלנסות עם בנות אחרות זה לא מה שיעזור לי עם הביטחון העצמי?אני מרגיש לא פייר כלפיה שהיא העלתה לי ככה את הביטחון ומישהי אחרת אולי בעוד כמה שנים תקצור את הפירות האלה.. אני ממש מבולבל ולא יודע מה עדיף. האם הנוכחית הייתה רק שלב להמשך החיים?תודה.

"אידיוט יקר
",וסלח לי שאני ממשיך עם הכותרת שבחרת...כפי שקורה לא פעם, אתה יודע, או לפחות די יודע מה עובר עליך ומה קורה לך, אבל מעביר רק חלקי מידע לצד השני. היא חושבת שיש לך "בעיה נפשית" שאתה יכול אולי לטפל בה, בעוד שאתה בכלל לא רוצה לטפל בזה, כי אתה רוצה לבחון את העולם מחדש בעזרת האפשרויות החדשות שנפתחו לפניך. העובדה הזאת, הופכת אותך ל"לא בשל" כרגע לקשר זוגי. האם תרוויח מזה משהו? אולי. האם תפסיד מזה משהו? יתכן. האם תצטרך לעבור את השלב הזה בכל זאת? – זו החלטה שלך.וקח בחשבון שאולי גם היא לא מספרת לך הכל. יתכן שמצבה הרבה פחות מ"ממש טוב", ואולי אפילו היא כן נשארת מדי פעם "לבכות בבית", אלא שהיא לא רוצה לומר לך. כדי שתחליט מתוך עצמך, ולא מתוך רחמים.

כבר עשיתי את ההחלטה שלי ונפרדתי ממנה כי זה לא פייר כלפיה. אני מאוד מתגעגע ולא יודע אם עשיתי את הבחירה הנכונה .אמרתי לה שאני שלם עם ההחלטה הזו- ואני באמת שלם איתה, כי זה או להישאר איתה ולהמשיך להתלבט או להיפרד כדי לא לפגוע בה. גם אמרתי לכל מי ששואל שהפרידה הייתה הדדית ושאם לא אני הייתי נפרד ממנה עכשיו אני יודע שהיא היתה נפרדת ממני בסופו של דבר בגלל חוסר ההחלטיות שלי שלא פייר כלפיה.המשפחה שלי חושבת שאני עושה טעות. וגם החברים שלי. אבל הם לא אני והם לא מבינים את זה!! אני יודע מה אני מפסיד, באמת שאני יודע. אבל אני לא יכול להמשיך ולשקר לה ככה.היא רוצה שנדבר כדי שנבין למה ואני בעצמי לא יודע למה. איזו תשובה אני צריך לתת כדי שתספק אותה, כדי שהיא תוכל להמשיך הלאה בלי להיפגע?? האם כדאי לי לא להיפגש איתה? למרות שאני ממש רוצה.הייתי שמח אם הדברים היו אחרת אבל הם לא.אני ממש במבוי סתום. אני יודע שהיא התחילה ללכת לפסיכולוגית ושהפסיכולוגית אמרה לה שאם היא מרגישה שיש טעם אז כן לדבר איתי.. אבל אני לא יודע אם זה רעיון טוב.אני לא רוצה לפגוע בה ואני בעצמי מבולבל. אין לי תשובה לעצמי אז תשובה אליה?נסה לייעץ לי בבקשה.. :-\

מבולבל יקר,
לפעמים גם "אין תשובה" היא תשובה מספקת, אם אומרים אותה באופן שיהיה מספיק ברור, ובעיקר כאשר מצרפים לזה גם "ואני באמת לא יכול לדעת, עם כל הצער שלי, מתי תהיה לי תשובה".