בעל לא רוצה ייעוץ זוגי?

שלום רב,
אני בת 27 (חוזרת בתשובה לשעבר) נשואה לבעלי (32) חרדי.
אנחנו מכירים שנתיים, מתוכן נשואים שנה.
עליתי ארצה לבד לפני שש שנים, בעוד שרוב משפחתי נותרה בחו״ל.
אובחנתי בארץ כבעלת הפרעה נפשית(סכיזואפקטיב) ואושפזתי מס פעמים במחלקות פסיכיאטריות.
כעת אני מאושפזת שוב, בניסיון להגיע לאיזון תרופתי.
במהלך האשפוזים בעלי ביקר אותי בצורה יומיומית, לביקור קצר מאוד, אך הקפיד להגיע בכל יום.
הוא עובד כ-12 שעות מידי יום, כשמגיע הביתה ואנו מתראים (כשאני לא בבית החולים) הוא מעדיף לשחק באייפון שלו שעות רבות, עד שעות הבוקר המוקדמות, ואינו מביע יחס חם אליי מלבד ״שלום״.
כשאנו ביחד בסוף השבוע, הוא מעדיף לישון כמעט בכל הזמן עד צאת השבת. היחס ממנו הוא קר מאוד כשהוא ער, הוא מעדיף לקרוא או להיות לבד בעיסוקיו.
אני מבקשת ממנו ללא הרף להיות איתי, אך הוא בשלו..
אני תלותית בו מאוד מכיוון שהוא משפחתי היחידה בארץ, אני מתקשרת אליו פעמים רבות במהלך היום במטרה לקבל יחס ממנו.
הלכנו למס פגישות של ייעוץ זוגי, אך זה לא צלח.
אני אוהבת אותו מאוד מצד אחד, אך מרגישה שאין לי שותף אמיתי בנישואין הללו.
כרגע אני מתלבטת בשאלה האם לעזוב אותו ולחזור למשפחתי בחו״ל, מכיוון שהתנהגותו אינה משתנה למרות מאמצים רבים מצדי.
אשמח לעזרה,
אנונימית

אנונימית יקרה,
קשה לי לדעת מה עובר בראשו של בעלך, ולכן השאלה אם הוא באמת רוצה, או רק מרגיש מחוייב היא שאלה מאד חשובה. זה משהו שצריך לבדוק איתו היטב. מכאן גם השאלה מדוע הפסקתם את הייעוץ הזוגי, ומה לא הצליח? אם לא היה לו רצון, סביר שזה לא יצליח, אבל אני לא יודע אם זה באמת המצב.אם בסופו של דבר לא ישתנה דבר, עדיף כנראה שתחזרי אל התמיכה המשפחתית שיש לך, וכנראה לפני שתביאו ילד לעולם. אבל אני לא יכול להחליט בשבילך. את היא זו שמכירה את חייך היטב, יודעת את השאיפות והרצונות שלך, וגם זו שמשלמת את המחירים או מוכנה להשקיע כדי להגשים תקוות. את היא זו שיודעת בדיוק מה את מקבלת, וכמה את מוכנה או יכולה לספוג. לכן, בסופו של דבר, את היא זו שצריכה להחליט. אבל קחי בחשבון בתוך זה את המשפט הראשון של הפיסקה הזו, ואת העובדה שנכונותו תלויה בעד כמה הסביבה שלך בחו"ל באמת תומכת, ועד כמה את מיואשת, על פי מה שקורה, מהקשר שלכם ומהסיכוי להגיע למשהו טוב יותר.