בעיות במשפחה: פרופורציות וגירושין

ד"ר חסוןאני מקווה כי תוכל לכוון אותי בדרך הנכונה ביותר כי אני נמצאת במצב של בלבול כבר זמן רב.לפני כשנתיים לאחר חצי שנה של נישואין נקלטתי ונכנסתי להיריון הבעיה התחילה שגילינו זאת יום לפני יום חתונתם של אחיו של בעלי ואישתו שחשוב לי לציין שהיינו בקשר מצויין, בחרנו לא לספר את הידיעה מלבד להורים, בעלי מגיע מבית להורים גרושים אשר הלך הרוח לא הכי אופטימלי ואני לא יכולה לבוא ולשפוט כי אני לא מגיעה ממקום כזה, אז בשל המצב בעלי החליט לספר לאחיו אבל ביקש כי יכבד את ההחלטה שלנו לא לספק גם לא לאישתו ובוודאי לא ביום חתונתם, בכדי לא לגרום ה למצב של אי נוחות. ועד שלא נבצע את כל הבדיקות לצערי אחיו לא כיבד את הבקשה שלנו ואני הבנתי זאת בערב יום החתונה אז בחרתי אחרי החופה לגשת ולספר לה והיא פשוט דחתה אותי, הסיבה שאנחנו נמצאים היום בריב ממושך היא ביום חתונתם אני לא חשתי בטוב בילתי את כל החתונה בשירותים ואת מכיוון ששעה לפני החתונה התעלפתי במדרגות הביניין שגרנו בו ויום למחרת איבדתי את העובר אחרי שכל זה הוסבר לגיסתי עדיין היא לא קיבלה את הדברים ומאז זה גורם להמון מתחים במשפחה של בעלי ומריבות ביני לבין בעלי ובין משפחתו חשוב לי לציין כי מאז ילדתי ילד מקסים בן שנה אשר אחיו של בעלי לא טרח להגיע והכירו וכמובן מצד חמתי אני מרגישה כאילו האצבע המאשימה מכוונת אליי וזה שוב גורם למצב מאוד לא נוח אני וחמתי היינו במצב מצויין וכיום בקושי מדברות ומתקשרות לפעמים נדמה לי כי אני רוצה לצאת מהמערכת יחסים הזו ולנתק אותם מחיי ומחיי בני אבל אני אוהבת את בעלי ואנחנו לא מאושרים בגלל הסיפור הזה כי אני מושפעת מאוד מעינייני משפחה כי חונכתי שזהו ערך עליון והוא להבדיל ממני יודע לעשות את הניתוק ולהמשיך הלאה אני מרגישה שאני לא יכולה יותר מה עושים?

אמילי יקרה,
עושה רושם שגיסתך הוציאה דברים מפרופורציה. משהו פגע בה בדרך ההתנהלות הזו, ובעיניה, התאורים שלכם לא מספקים, והיא הוציאה דברים מפרופורציה. אלא שיכול להיות שגם את צריכה לדעת להכניס דברים לפרופורציות המתאימות. מצד אחד את כותבת שאת "מושפעת מאד מענייני משפחה כי חונכתי שזהו ערך עליון", ומצד שני, בשל מריבה עם גיסך וגיסתך את מגיעה למצב רגשי בו את מוכנה "רוצה לצאת ממערכת היחסים הזו", שזו שבירה של מערכת משפחה הרבה יותר קרובה, שלך, של בעלך ושל בנך.אני חושב שאת עסוקה מדי בלהיות צודקת, בשם הערך שלך, עד שאת מכניסה כל זאת למריבות בינך לבין אישך, ומקלקלת את הערך החשוב יותר, שהוא המשפחה הגרעינית שיצרת. גיסך וגיסתך פחות חשובים, ובעלך אומר לך שגם עבורו את יותר חשובה. אם תרדי מהעניין, ונסי לספוג אותו בתוכך, ולחשוב על דברים אחרים, ולעשות דברים אחרים, ולהעסיק אותך בדברים אחרים בכל פעם שזה עולה, התחושות והפגיעה שלך ילכו וייחלשו.אני אומר כל זאת למרות שאני מבין את העלבון שלך, ובעיקר את התחושה המשפילה שכועסים עליך על לא עוול בכפך, ושאת רוצה תיקון ונשארת חסר אונים ופגועה, כי באמת היית בסדר. אם כך, אמילי, זו לא אשמתך, ואת לא צריכה לסבול, ולהרוס את נישואייך, בשל בעיה נפשית שיש לאחרים. שימי לדברים פרופורציות, ותני קדימות למה שחשוב יותר.