בעיות בזוגיות: תקשורת וחוסר אמון

שלום
ד"ר חסון,אנחנו נשואים למעלה מ 14 שנה. החברות ביננו טובה וקרובה אבל עד היום יש ימים שלמים שאנחנו "קרירים" אחד לשני. אנחנו עובדים יחד, ורק בלית ברירה מדברים על נושאים שקשורים לעבודה. שמתי לב שכשיש הרבה עבודה, המצב רוח שלו טוב, וכשאין אז הוא מכונס יותר. וכשהוא מכונס יותר אני כועסת כי הוא מתרחק, וחוזר חלילה. אני אחראית על ההזמנות וכדי לעשות "דווקא" (מאוד בוגר הא?...) וגם לא לחוש מנוצלת אני לא ממש מנסה ליזום הזמנות. ואז המעגל חוזר על עצמו. נמאס לי ולא ניראה לי שאני אוהבת אותו כמו שפעם. כבר לא איכפת לי אם הוא מחמיא או לא, לא איכפת לי יחסי מין או לא, כאילו משהו "מת" ברגש כלפיו. כשהוא מתקרב אני פורחת, ואז שוב הנחיתה הזו. אז למדתי. כדאי שלא להתקרב כי אז אני לא ניפגעת כשהוא מתרחק.יש לנו שלושה בנים ואנחנו מעמידים פנים לידם. הבית שקט ומבחוץ הכל ניראה תקין. אבל אני כבר לא יכולה להתכחש להרגשות האלה שעומד להישבר לי. ואז גם העבודה שלנו מעורבת, והכל מתערבב במחשבות, כי מה יהיה אם נפרק הכל, ועד שאני מצליחה להשקיט אותן, מרוויחה זמן רגיעה עד למערבולת הבאה. הוא אדם מופנם ושקט, לא אוהב חברה במיוחד, ואני להיפך. נידמה לי שאני כועסת עליו שהוא "דיכא" בי התבטאויות ודפוסי התנהגות שמחים ועליזים שהיו בי בעבר.מה התרשמותך מהכתוב? אולי תוכל לעזור לי להתחיל להבין מה קורה?רוב תודות ד"ר חסון.

לילך יקרה,
מה שאת מתארת קצת מורכב, אבל נדמה לי שאת אומרת שאת יוזמת פחות בעבודה, כדי לעשות לו דווקא, ואז מה? אתם מרוויחים פחות (אני מניח, כי העבודה יעילה פחות), ואז יש לו יותר עבודה או פחות עבודה? ואם פחות עבודה, אז הוא מתרחק ממך.אני מתרשם בכלל שייתכן שהאיש שלך פורח כשיש יותר עבודה כי זה נותן לו הזדמנות לדבר איתך. אולי זו נקודה למחשבה עבורך. ברור שאתם לא מבינים זה את זו, וברור שאין ביניכם תקשורת שתוכל לסייע לכם לגשר על הפערים הללו. נוצר ביניכם נתק, וחוסר אמון שמבוסס בעיקר על הפחד לומר את מה שאתם מרגישים.החדשות הטובות הן שזה משהו שאפשר להתגבר עליו. דרך שיחות, ורצון כן להבין זה את זו, שיגיע באופן שווה משניכם. החדשות הפחות טובות הן שבגלל חוסר הנסיון וחוסר התרגול שלכם לעשות זאת עד כה, קשה לכם יותר להגיע לזה לבד. בגלל חוסר האמון בשיתוף פעולה מלא. ולכן, כדאי לעשות זאת בעזרת יעוץ זוגי.