בניית אמון בזוגיות: טיפים מעשיים

לפני חצי שנה תפסתי את בעלי בוגד בי.הוא הסביר שזה היה כתוצאה במשבר נפשי שהיה לו.בתקופה של ייעוץ זוגי ושיחות רבות הועלו המון דברים שקשה לו לדבר איתי להביע בפניי את הרגשתו לכל מיני דברים מפני שאני הבן אדם הכי קרוב לו ולכן הוא יכול להפגע ממני.הגענו להבנה שיש לו בבית ביטחון עצמי נמוך שהוא מרגיש קטן לידי.הפסקנו את הייעוץ הזוגי לא הרגשנו שהיא מכוונת אותנו,מה שאנחנו מדברים בבית אנחנו מדברים אצלה. כך שלאחר 10 מפגשים הפסקנו והוחלט שהוא ילך לטיפול פסיכולוגי.הוא היה בטיפול כ-5 פגישות דרך הקופה הוא דיבר ודיבר אצל הפסיכולוג והפסיכולוג לא הוביל את השיחה וזה הגיע למצבי שתיקות ביניהם לדברי בעלי כך שבעלי לא מעוניין לשוב אליו.בעלי לא רוצה ללכת לשום טיפול בעיניו אנחנו יכולים לפתור את הבעיות כלומר הוא ינסה לשנות דפוסים הוא חוזר ואומר שאתן לו זמן ושאני יהיה סבלנית ועם הזמן הוא יצליח להפתח ולדבר ולהביע רגשות .אני לא מאמינה שזה אפשרי.הוא לא מסוגל לדבר על משהו שהוא מנוגד לדעתי כאילו אני יפגע בו (לא מובן לי).הוא עושה דברים מבלי לחשוב איך אני רואה את הדברים איך אני אקבל את זה.הוא פשוט עושה דברים ומביא לי אותם זה כדבר מוגמר כעובדה ואז אני מראה לו את הצד שלי בנושא והוא מתנצל ואומר שהוא לא חשב ככה ומצטער על הדרך שעשה ושלא שיתף אותי בהחלטה והתעניין בדעתי.זה דפוס שחוזר על עצמו, שאני שואלת אותו על מה חשבת שעשית את זה הוא אומר שלא חשב פשוט עשה.ומה שלי נותר זה להפגע להתעצבן ולהמשיך הלאה בתקווה שזה לא יקרה שוב, אך זה חוזר על עצמו.אני לא חושבת שמצב זה או עוד מצבים הוא יכול לשנות בעצמו.האם לדעתך סדנא למודעות עצמית תעזור לו?בגלל הבגידה אני כבר לא יכולה להבליג על הדברים והם רק מצטברים.יש שני ילדים קטנים בתמונה ואני מאוד אוהבת את בעלי.

דלית יקרה,
כתבתי, לפני זמן מה, תגובה "על מצב הפסיכולוגיה". ראי קישורכאן. ללא ספק אתם זקוקים לסוג טיפול שונה מזה שקיבלתם, או מיועץ זוגי אחר, כי העובדה היא שאתכם טיפול זה לא עבד. כך שאם תמצאי יועץ זוגי מתאים יותר, בהחלט יש לכם מה לעשות כדי לבנות אמון ובטחון הדדי.עד אז, תרשי לי לייעץ לך משהו שלבטח יהיה לך נורא קשה, יכעיס אותך ויהיה לך קשה מאד לבצע ולקבל בזמן הקרוב, אבל כנראה שיועיל לך מאד בטווח הרחוק:אמרת שהוא חושש מתגובות שליליות שלך, ולכן מבצע את מה שהוא רואה לנכון, מבלי להיוועץ בך קודם. התוצאה, את אומרת, יוצרת מצב שבו הוא שוגה, אבל שב ועושה אותו הדבר (כלומר, לא מתייעץ בך) גם בפעם הבאה. כך שבאופן התגובה שלך לא לימדת אותו כלום, ולא הרווחת כלום. נסי, לכן, כאשר הוא שוגה, שלא להצביע לו על הצד שלך. גם אם את חושבת שהוא עשה את הדבר הלא נכון, תודי לו על היוזמה, ועל המאמץ. אם אין לך ברירה, כי הדבר חמור ואת לא רוצה שהוא ימשיך לעשות אותו, אמרי לו אחר-כך, אפילו זמן רב אחר-כך, ובעדינות רבה, שבעצם, חשבת על זה מאוחר יותר, ובמחשבה שניה אולי אפשר היה לעשות אחרת. שאולי זה לא היה עולה על דעתך ברגע הראשון, ושאולי גם את היית עושה כך לו היית צריכה לקבל החלטה מהירה, אבל אולי דרך אחרת היתה יכולה להיות טובה יותר... "מה דעתך?"... !! מצד אחד, לא תפסידי דבר, כי ממילא ההסטוריה אומרת לך שכאשר הראית לו שהוא שגה, הוא לא שינה את דרכיו. מצד שני, יש סיכוי טוב שהוא יתחיל לבנות בטחון עצמי. וככל שהוא יהיה בטוח יותר בעצמו, כך יש סיכוי טוב יותר שהוא יתייעץ איתך ויערב אותך לפני שיחליט (וגם אז, אם זה יגיע, חשוב שתתני לו מקום, ואפילו, כאשר זה לא נורא משנה, תסכימי איתוגם אם את חושבת אחרת. במילים אחרות, תני לו לעשות שגיאות. בסופו של דבר תרוויחי בכך יותר מאשר תפסידי. פעמים רבות שווה ללמוד להבליג, ולעשות את המאמץ הזה, כדי להרוויח זוגיות טובה והחלטות משותפות.