בני כמה אתם?

בשבוע שעבר הסתיים קשר קצר ובטונים קשים ודי מעליבים, כי שהגבר שאיתו הייתי כמה שבועות משחק משחקי כוח ילדותיים והוא בעצם אמר את המילה האחרונה כי לא הסכים לבקשות שלי לגבי הקשר.אנחנו רואים אחרת קשר.
בזמן הקשר הבטחתי לו שאדאג לו לתור אצל מומחה (עניין בריאותי משמעותי). עדיין לא עשיתי זאת בזמן הקשר כי הייתי צריכה לברר משהו והוא היה צריך לעשות בדיקות.
סיימנו בטונים לא נעימים והוא דיבר לא יפה ולא לעניין. ממש ניסה להקטין אותי אבל אני יודעת מי אני בלי צורך באישורים שלו.עדיין מתלבטת אם לסגור את העניין עבורו ולתאם תור - עניין שאני יכולה לסדר בגלל קשר אישי שלי. אנחנו שבוע כבר לא מדברים וברור לי שהוא כבר ממשיך הלאה. אבל לי חשובה המילה שנתתי לו כהבטחה.
מצד שני לא רוצה שיחשוב שאני מחפשת דרך חזרה. הבעיה הבריאותית היא רצינית ומסכנת חיים אם לא יהיה בהשגחה נכונה.תשאל למה זה אכפת לי ? כי אני מסתכלת על הכל מלמעלה לא בהתנשאות אלא מאדם לאדם. איך אתה רואה את הסיטואציה כי אני לא רוצה להיראות פראיירית. גם ככה הציג את הדברים שאני רציתי והוא פחות. אבל באמת ...הוא היה שם איתי. לא מישהו אחר.

זיוה יקרה,
לכאורה השאלה שאת שואלת היא לגמרי נטולת גיל, ובכל זאת: בני כמה אתם?

בסוף החמישים. שני אנשים מבוגרים. אחד מאיתנו רואה בעיקר את עצמו. וזה לא אני.הוא סיפר לי על בעיה בריאותית שקרתה לאחרונה. אמר שאני הקשר הראשון שהוא משתף. מישהי קודם כבר אצרה כנראה לא. אני אמרתי שטוב שסיפר. זו אחריות גם על בת זוג לשים לב.
אבל בינתיים נהיו מחלוקות לגבי הציפיות מהקשר והכל נגמר בבום. כאמור, האחריות שלי לא רלבנטית לזוגיות כן או לא אבל בצד השני אדם שברגע שמשהו לא נראה לו הפסיק ושינה עורו.

השיחה האחרונה הראתה חוסר כבוד עצמי שלו וגם כלפי ובסך הכל הבנתי שלא באמת היה בשבילי כי אם יש בעיות אז עושים תיאום ציפיות ומנסים ולא נפרדים. זה שהוא כזה לא אומר שאני צריכה להתנהג נמוך כמוהו. וכפי שכתבתי אז מצד שני הראש שלו עוד מסוגל לחשוב שאני מעוניינת ומחפשת דרך חזרה.
אז האמת היא שאני דואגת. הוא לא מכיר בחומרת המצב ובצורך להיות בהשגחה מקצועית ראויה.

זיוה יקרה,
לצאת מקשר תוך כדי ניסיון להקטין אותך, ובעיקר כאשר מדובר בקשר קצר, אומר משהו על מי שעושה זאת. בעיקר זה אומר משהו גם על אופיו הטמפרמנטי, ועל האגו הפגיע שלו.ניסית לעשות לו טוב גם כאשר היה ברור שהקשר הולך להסתיים, הוא לא ידע לקבל את זה, זה עניין שלו. ואת צודקת – כי את, כאדם שאיכפת לו מאנשים, דואגת לו – גם אם הוא מתייחס אליך באופן שאינו ראוי. אבל אז את צריכה לקחת בחשבון שאת נלחמת להועיל לאדם שלא יודע להודות לך על זה, אלא להיפך, יהיה מוכן לנשוך את היד שעוזרת לו. אולי כי כאשר הוא מרגיש פגוע, או שהתדמית שלו נראית לא טוב – אפילו אם לא עשית דבר כדי להצביע על כך, הוא לא מצליח להתמודד עם זה אלא בתקיפה של כל מי שאכפת לו איך הוא חושב (וזה יכול להיותכולם, כלומר, זה בכלל לא אומר שאת משמעותית יותר עבורו, אלא שאת היא זו שהבינה משהו באשר אליו). כל עוד את יכולה לעשות את זה, אחלה. ואם לא – כנראה שאת לא סופרוומן. כמו כולם, בערך.