בן זוג עזב את הבית - מה עושים?

אני פרודה ויש לי חבר פרוד. אנחנו אוהבים מאד - עוד מלפני שנהיינו פרודים.הבעיה שלי היא - שאני ניתקתי קשר עם בעלי כמעט לחלוטין ונוח לי עם זה. ואילו בן זוגי(שעזב את ביתו לפני 3 חודשים)- מתעקש להמשיך לשמור על קשרים טובים עם אשתו.הם מדברים בטלפון מספר פעמים ביום כל יום ונוסעים יחד לארועים משפחתיים.אני טוענת שהוא לא מצליח להתנתק מאישתו וכנראה שזה נוח לה - מי יודע אולי היאחושבת שהוא עוד יחזור הביתה. הוא חושב שאני לא מבינה אותו ואני קנאית מדי.מי צודק????...............

יש לו ילדים?

כן, 3. הגדול חייל הקטנה בת 13.גם לי יש ילדים -3. הקטן חייל.למה?

מיטיקה יקרה,
החבר שלך עזב את ביתו רק לפני שלושה חודשים. הוא חי עם עצמו שנים רבות, ואת, כחברה חדשה, אורחת בנפשו. קחי בחשבון שיש לו הרגלים ונוהגים שאיתם הוא חי זמן רב, ואת רק מתוודעת אליהם. אם את לוחצת עליו לשנות את ההרגלים הללו, והוא לא עושה כן, הרי כנראה שיש משהו חשוב שמונע ממנו לעשות זאת. המשהו החשוב הזה יכול להיות הילדים שלו, למשל. ולכן זה גורם חשוב מאד במשוואה, והעובדה שאת לא מבינה למה זה חשוב אומרת שאת אולי רחוקה עדיין מלהבין אותו או מלהבין גבר במצבו (אלא אם הקשר שלו עם הילדים שלו אינו משמעותי לו). לעיתים קרובות גברים מרגישים שהם יכולים לשמור על קשר טוב עם הילדים דווקא דרך האמא. לפעמים הם רוצים שהילדים יבינו שהם לא אדם רע שמזניח את האמא שלהם כשקשה לה, גם אם הם נפרדים ממנה. אבל יכול גם להיות שיש לו משהו כלפיה, ושאכפת לו ממנה, ושהדבר הזה חשוב לו מספיק כדי לעמוד מול הקשיים והפגיעוּת שלך, ולהתעמת איתך בנושא זה.את צריכה לנסות להעריך את המציאות על-ידי שיחות איתו ועל-ידי נסיון להבין אותו, וככל שתוכלי לעשות זאת מבלי להיפגע מדבריו ומבלי להתעמת איתו, כך יהיה לו קל יותר להיפתח אליך ולספר לך מה בדיוק הוא מרגיש. אחר-כך, תחליטי אם קשר כזה מתאים לך או לא.הקושי בקשר חדש שנבנה תוך כדי נישואים, כמו במקרה שלכם, הוא שאת נפרדת מבעלך, ואת מצפה לסימטריה, כלומר שהוא יעשה אותו הדבר בדיוק. לא תמיד זה קורה. ולכן, אם עוזבים זוגיות, כדאי לעשות את זה בגלל סיבות "טובות", כלומר, כאשר עדיף לבד מאשר בזוגיות, ולא מתוך ציפיה לחיים משותפים עם המאהב. לא תמיד הציפיה הזו מצליחה להתממש, כי יש עוד שחקנים במשוואה.

ד"ר חסוןאני מודה לך מאד על תשובתך. הארת את עיני בעניין הילדים שחשובים לו מאד.רציתי רק לציין שהקשר בינינו הוא בן שנתיים כך שאנחנו לא בשלבי היכרות.מה דעתך על כך שהחבר אומר שהוא "יירגע" רק כאשר לפרודתו יהיה חברועד אז הוא מרגיש חייב לשחק את המשחק שהכל כאילו כמו קודם - מבחינתהמשפחה, ואני מתכוונת לארועים משפחתיים למשל, שהם נוסעים וחוזרים יחד.זה נראה לך הגיוני שאני "כאילו" תלויה כרגע באם לאשתו יהיה חבר או לא?

מיטיקה יקרה,
"הגיוני" לא ממש שייך למשחק היחסים ביניכם. אם כך את מרגישה, אז זה מה שיש. ואם את מרגישה שכך לא צריך להיות, זה אומר שיש ביניכם קצר בתקשורת - שהוא לא מצליח להסביר לך מדוע לו זה חשוב, ואת לא מצליחה להסביר לו מדוע לך חשוב אחרת.

אוקיי. לא נחפש "הגיון" אבל האם מניסיונך אתה חושב שיש למערכת יחסים כזו סיכוי לשרוד ולפרוח? כי אני חשה כרגע איום מאד גדול על המערכת הזו בגלל טיב היחסים עם פרודתו. אתה חושב שזה עניין של זמן? אני, מאד מעוניינת בהמשך המערכת הזו וגם חברי טוען כך. אבל אני מרגישה שבזה שהוא מחכה שלה יהיה טוב כתנאי להתנתקות שלו ממנה - שאיןליסיכוי.

אני עדיין מחכה לתשובה.ממש אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות.לתת לו זמן? ללכת? אני יודעת מה אני רוצה אבל זקוקה להערכת הסיכויים שלנו להצליח ממישהו אוביקטיבי ומקצועי.יש איזה "זמן מקובל" שלוקח לגבר להתנתק מאישתו ולהתחיל לנהל חיים עצמאיים שאפשר להגיד שזה משהו עם סיכוי?

מיקיטה יקרה,
התחושה שלך יוצרת אצלך מצוקה. במסגרת הדלה של הפורום, אני לא יכול לדעת אם התחושה שלך מוצדקת או לא. מכיוון שכך, הצבעתי לך על דרך לפתרון, שהיא קשורה לתקשורת טובה יותר בינך לבינו. העניין הוא שאם קשה לכם ליצור זאת בעצמכם, אז כדאי שתלכו ליעוץ זוגי ממוקד, שייקל עליכם להבין מה אתם צריכים, ממה נובע ניגוד האינטרסים שביניכם, ולתת אמון זה בזו.