בן זוג מתרחק - למה זה מפריע?

שלום ,
אני בת 29 בעלי בן 32 נשואים 5 שנים עם ילד בן שנה . בעלי עובד קשה בשתי עבודות על מנת להתפרנס מעל הממוצע אני עובדת במשרה טובה בעלי דירה משכילים על פניו הכל תקין . בעלי עובד בעבודה המאפשרת לו לטוס בחינם , ובמסגרת העבודה שלו כל החברים שלו טסים פעם בשנה ללא האישה . לפני כמה זמן הודיע לי בעלי שהוא רוצה לטוס עם חברים לבד ל5 ימים , באותה נקודת זמן זה היה ניראה רחוק והסכמתי בטיפשותי . הרגע הגיע ואחרי שהיה לי שבוע קשה בעבודה הגיע יום הטיסה וכמובן העצבים שלי בגדו בי ואמרתי לו כל מה שאני חושבת באמת על הנסיעה שלו . לקוב הדברים באמת התכוונתי אבל בגדול אני מרגישה נבגדת , ומה שבאמת מפריעה לי זה לא שהוא נסע אלא שיש לו את הצורך לנסוע בעוד לי אין צורך כזה ואם אני וצאת לנופש אז זה רק משהו שאני מעדיפה לעשות איתו , אני פשוט לא מקבלת ולא מצליחה לעכל את הרצון שלו למלא מצברים ולנוח מקצב החיים ששוחק אותו . אני מבולבלת כי אני מרגישה שהוא בגד בחברות שלה בתור בני זוג בזה שהוא נסע , יש לציין שאנחנו נוסעים מספר פעמים בשנה לחוץ לארץ עם הילד וגם לבד ולא מדובר פה בחשש שלי לבגידה כי זה לא העניין , מה אתה חושב ויותר מזה איך אני מתמודדת עם זה שלמרות שביקשתי ממנו לא לנסוע הוא נסע ואמר לי שזה הצורך שלו ואני צריכה ללמוד לקבל את זה . אני מרגישה שזה עובר את הגבול האישי שלי , איך מתמודדים? כי יש אהבה , יש זוגיות טובה , יש חיי מין טובים באמת שבעלי לא מחסיר ממני כלום ומנגד הוא כביכול נוטש אותי

מבולבלת יקרה,
יתכן מאד שהידיעה שהוא יכול מדי פעם להסתדר בלעדייך, ואולי אפילו רוצה בזה, לא כדי להיות עם מישהי אלא כדי לעשות דברים שאיתך עושים אחרת או שקשה לעשות אותם איתך באותו אופן, קצת מערערת את הביטחון שלך. אלא שאני לא בטוח אם זה באמת עניין הקשור לביטחון שלך בו. אולי זו יותר התחושה ש"זה לא הוגן" שהוא יעשה משהו משל עצמו, ועוד "על חשבונך" - כי את נשארת עם הילד ועם השיגרה בעוד שהוא הולך לבלות. ואולי עוד יותר קשה לך הידיעה שאת לא יכולה לעשות משהו דומה, לא משום שהוא לא יאפשר לך (כי אולי הוא כן), אלא משום שלך אין צורך כזה. ואז חוסר הצדק נשאר חוסר צדק. ועל זה מתוספת גם המחשבה שאם עכשיו תאפשרי לו, הוא ירצה את זה עוד בעתיד.אבל הוא בן זוגך. כשם שהוא אמור לרצות שיהיה לך טוב, כך גם את אמורה. כשאתם יכולים, הצדק לא צריך להיות פקטור. והנה, את יכולה לתת לו משהו שהוא לא נותן לך - ולו רק כי את לא רוצה, אבל את מתקשה באמת עם הנתינה הזו. ואני תוהה מהיכן מגיע הצורך הזה למדוד את הנתינה ההדדית? - יתכן מאד שזה לא כלל קשור אליו, אלא לצורך כללי שלך להימנע מתחושת האי נוחות שיש לך כאשר את חושבת שאנשים בכלל עושים דברים על חשבונך, כשהפעם זה יוצא על חשבונו. האם יש בזה משהו? למה באמת זה מפריע לך?

תודה על התשובה , עדיין קשה לי לקבל את הרעיון זה באמת כמו שאמרתה . הוא מפרגן לי ורוצה שאני אסע עם חברות לאן שאני רק ארצה אבל אני באמת לא רוצה .ואפילו אני יכולה להגיד שזה מעליב אותי ברמה הכי פשוטה . אני מרגישה שזאת נקודת אל חזור בקשר שלנו , ואני מפחדת לעדות צעד שלא תהיה ממנו חזרה ומצד שני אני מרגישה שאני לא יכולה לצאת ״ פרייראית״ . זה באמת משנה למה אני מרגישה ככה ? אני פשוט לא מסוגלת לצאת מהסיטואציה , מצד אחד הוא שלח לי הודעות שהוא כבר מתגעגע אלי ושולח לי נשיקות , ואני עונה לו שאם הוא היה אוהב הוא לא היה נוסע וזה מין מבוי סתום , אני מרגישה שההודעות האלה הן סוג של זלזול מצידו ...בקיצור אני פשוט לא יודעת איך לרדת מהעץ ואם אני בכלל רוצה לרדת , מצד שני זה ניראה לי מטומטם לפרק נישואים בגלל זה ... או שלא ?