בן זוג מתמרמר: מה לעשות?
חסוי
בהמשך לתגובתך ד"ר חסון
⌄
מצ"ב את התשובה על מנת שיהיה יותר קל להתייחס...חסוי יקרה,עושה רושם שקצת לבד לבעלך.יתכן שחסרה לו המשפחה שלו, והוא מקנא ביחסים החמים שלך עם בני משפחת המורחבת, וזה לא קל לו. יתכן גם שהיחסים ביניכם לא מספקים אותו, ושקשה לו לומר לך שאת חסרה לו, ושהוא רוצה יותר קירבה וחום. גברים רבים לא יודו בזה בקלות, גם לא בפני עצמם. קל לו יותר להאשים את היחסים שלך עם בני משפחתך (מה שבאופן פרדוקסלי, קצת מרחיק ביניכם, שזה ההפך ממה שהוא רוצה). בתנאים שאתם חיים, את כנראה עושה את מה שצריך באשר ליחסים שלו עם משפחתו, אבל את רואה שזה לא מספיק, ואולי כי זה לא רק זה. המשיכי בזה, אבל גם תני לו יותר תשומת לב, ויותר חום. הוא באמת צריך את זה.זה לא ייפתר ברגע, וגם לא בתוך חודש. אבל ככל שהאוירה ביניכם תהיה טובה יותר וחמה יותר, הוא ירגיש טוב יותר, ויתלונן פחות.
ד"ר אורן חסון
לבקש ממנו פתרון
⌄
חסוי יקרה,
לא סתם כתבתי לך שזה עלול לקחת זמן רב, כי הוא צריך להתרצות, ולראות שאולי בכל זאת טוב לו, גם אם לא הכי הכי טוב.אבל אפשרות סבירה אחרת היא גם שבן זוגך יודע להתמרמר כשרע לו, אבל מתקשה לומר מה הוא רוצה שיקרה. אולי כדי שלא להיראות חלש, ואולי כי הוא אוהב להיות צודק, והנה הזדמנות פז שבה "הצדק" לצידו. ואיכשהו זה אולי יותר חשוב מאשר למצוא פתרון לבעיה. במצב כזה, לפעמים זה אפילו נוח שאין פתרון לבעיה.אני מציע שבמקום להציע לו פתרונות, תבקשי ממנו פתרונות (שאינם כרוכים בהתרחקות שלך מבני המשפחה – כי פתרון כזה הוא כמו משפט שלמה: לי אין, אז גם לך לא יהיה). דברי איתו בעדינות, ונסי להימנע מויכוח ומייאוש, ולומר לו: אני מבינה את הקושי שלך, ונכון שזה לא הוגן. אז תן לי פתרון, ואני אלך איתך.ואם הוא לא ירצה, נסי לומר לו, וגם כן בשקט, ובשלווה הכי גדולה שאת יכולה לגייס, שאם כך, שלפחות לא יקלקל את מה שאתם רוצים לבנות ביחד. שאת אוהבת אותו, מוכנה לעשות הרבה למענו, ובתנאי שמה שהוא רוצה זה לא לקלקל, אלא לבנות. – ונסי שלא להיגרר לויכוחים מעבר לכך, אלא רק להעביר את המסר הזה. אם הוא רוצה הקשבה אחר-כך, הקשיבי. אבל הישארי עם המסר הזה: אז תגיד לי מה לעשות.ואם אתם נשארים עם הבעיה – לכו ליעוץ. כי לבד כנראה שלא תתגברו על תחושת אי הצדק שלו.