בן זוג לא אוהב לבקר במשפחה

לבקר את המשפחה...
בעלי באופן כללי מסתדר עם המשפחה שלי ,היינו נפגשים בכל סופ"ש...אבל בשנה האחרונה הוא לא מסכים לבקר אותם, רק לעיתים רחוקות, הוא טוען שעכשיו יש לנו ילדים וזו מבחינתו משפחה. לכן הוא רוצה להישאר בבית.ואז נוצר מצב שאני לא יודעת איך להתנהג: או שאני לא מתראה איתם מספיק והם חוווים אותי כ"מתרחקת" או שאני מתחננת אליו והוא מסכים אבל תמיד מקטר ועושה פרצופים ותמיד זה לזמן קצר מאוד.
חשבתי להיפגש לא בשבת...אבל אני לא מצליחה לבקר את משפחתי באמצע שבוע, לכן נשאר לי השבת.
מה לעשות??

דובי יקרה,
חבל שלא כתבת כמה זמן אתם נשואים, ואולי בכלל, כמה זמן הוא כבר מכיר את משפחתך. זה יכול לשנות משהו בתשובה, כי אחרי הכל זה קצת שונה אם אתם שלושים שנה ביחד או רק חצי שנה.אני יוצא מתוך הנחה שאתם עם "ילדים", כפי שכתבת, ושזה קצת חדש, ולכן שאתם מספר שנים ביחד. מה השתנה אצלו? - אני לא יודע. לא כתבת לי. האם הוא מתעצל ללכת לשם? האם יש לו קשיים בתקשורת עם אנשים שאין לו איתם נושאי שיחה אינטלקטואליים משותפים (כלומר, שמה שנותר הוא הבסיס הרגשי בלבד)? האם קשה לו עם עניינים שונים בהתנהגות שלהם ובסדרי המשפחה והערכים? או הקירבה הפיזית שהם אולי כופים עליו? האם הוא בכלל רוצה שתבלו יותר כמשפחה ביחד בעשייה, כמו טיולים או בילויים אחרים והזמן עם המשפחה מתנגש בזה? - אני פשוט מעלה סידרה של אפשרויות שיכולות להפריע לבן זוג להיות עם משפחת בת זוגו, ויש עוד. לא כתבת על זה דבר.כתבת על המצוקה והקושי שלך, ואת זה אני מבין. את רוצה לשמור על הקירבה אליהם, את מרגישה רגשי אשם כאשר את לא מספיק איתם, לפחות על פי אמת המידה שלהם, ואולי גם הם אומרים לך דברים שמעצימים אותם. את רוצה להיות בסדר איתם, ושלא ירגישו שאת רוצה להתרחק מהם. ואולי הפתרון הוא שתלכי אליהם בלעדיו, וגם אם לא בתדירות שהיית רוצה, כי אתם רוצים להיות כמשפחה ביחד לפחות בחלק מהשבתות, אולי להקריב משהו מהעיקרון הזה, למען העיקרון האחר, כי שניהם חשובים. ועוד יותר חשוב משניהם, הוא לשמור על האוירה הטובה שביניכם. כלומר, אם את יכולה להתמודד עם הקונפליקט הזה דרך פשרות, ולהשלים איתו, עדיף. ואם המשפחה מתלוננת, אולי נכון לשים להם גבול כשצריך. אם את חושבת שאת עושה את האיזונים הנכונים לך ולמשפחתך, יהיה לך קל יותר להתמודד עם רגשי האשם.

היי, תודה על ההתייחסות.
אני עם בעלי מעל 10 שנים ונשואים 3.5 שנים.
לא ברור לי מה השתנה ביחסים שלו עם המשפחה שלי-אך אין ספק שמשהו קרה שם. כשאני שואלת אותו ואותם בכמה וכמה דרכים, בעלי טוען שהוא אוהב אותם והם טוענים שהכל בסדר, מלבד התחושה שהוא לא רוצה להיות איתם מספיק.
אני מנסה ללכת בלעדיו למשפחה שלי, אבל יש לי עם זה כמה בעיות: הראשונה שאני בקושי מצליחה לראות אותם באמצע שבוע כי כולנו עובדים קשה, והשניה שבסופש אני מנסה מידי פעם ואז בעלי לא רוצה שאני אקח את הילדה שלנו- וזה לא מקובל עליי. גם אחר כך יש לו אימרות כמו: "את מעדיפה אותם עלינו"
אני מרגישה שכל בחירה תעלי במחיר של יחסים עם הצד השני.

דובי יקרה,
עוד לפני שכתבת את המשפט האחרון שלך, חשבתי שיש ביניכם מתח על מידת הקשר שלך עם בני משפחתך. זה כבר היה ברור לגמרי עם המשפט האחרון שלך. אולי זה מה שהוא מנסה לומר לך, ומרגיש שאת לא מקשיבה לו מספיק - שדי. שאת יותר מדי שם, ופחות מדי איתו ועם הילדה בשבילם, ולא בשביל הקשר עם הורייך. אתם נשואים שלוש וחצי שנים, והוא מרגיש שאת פחות מדי איתו. אולי כדאי להקשיב לו. אני חושב שיש לך חרדה מסויימת על מה יקרה אם תצמצמי את הקשר עם הורייך, ואולי חרדה מפני לבלות איתו יותר זמן שאינו סביב עשייה שוטפת, אלא זמן ארוך יותר של משפחה. למה בעצם? את בונה תא משפחתי חדש, וחרדה מאבדן הקודם. יש ביניכם מתח על הרקע הזה. יכול להיות שתרוויחו מהליכה לייעוץ זוגי למשך שלושה-ארבעה חודשים, לא כי יש משהו שהוא מאיים על הקשר הזוגי שלכם עכשיו, אלא כי זה עלול להתעצם כחוסר שביעות רצון וכמירמור הדדי שייפגע בכם בעתיד, ואולי אתם צריכים סיוע כדי להשיג את השקט הנפשי הזוגי, שהוא מאד חשוב להמשך.