בלבול בזוגיות: מה עושים?

אני בת 25 וחבר שלי גם הוא בן 25, אנחנו 6 חודשים יחד וקשה לי לקבל החלטה בנוגע לזוגיות שלנו.הייתי בהרבה מערכות יחסים ארוכות ואני יכולה להעיד שהוא בחור שיודע לדאוג לבחורה שלו, לפנק אותה ולהתייחס אליה כמו נסיכה אמיתית (הרבה יותר מכל הבחורים איתם יצאתי בעבר) וזאת אחת הסיבות שאני לא רוצה לוותר עליו.אבל בגלל שהייתי בהרבה מערכות יחסים ארוכות, אני גם יכולה להעיד שדברים כאלה נעלמים במהלך קשר (או לפחות מינונם יורד משמעותית) כך שלא זה הדבר שאמור להחזיק את הקשר שלנו.דבר נוסף שמפריע לי, הוא סטודנט שעובד בעבודה במשמרות בשכר מינימום והוא זה שצריך לממן לעצמו את הלימודים, הרכב (שנועד לעזור לו לשלב ביום אחד עבודה ולימודים) ובנוסף הוא עוזר להוצאות השוטפות בבית כיוון שלהוריו אין את האפשרות לשלם בעצמם.מצד אחד, אני מאוד מעריכה אותו על כך וזה גם מעיד שהוא בחור שדואג למשפחתו וגם ידאג למשפחתנו בבוא היום. מצד שני, (אני אהיה קצת אגואיסטית עכשיו) אני חוששת שעובדה זו תמנע ממנו לקדם את המערכת יחסים שלנו.כלומר, לא נוכל לעבור לגור יחד או לתכנן חתונה לפני שהוא יסיים את התואר וגם לעבוד קצת כדי לחסוך כסף לחתונה. שלא לדבר על העתיד הרחוק יותר של לבנות בית ולהקים משפחה.שאלה נוספת, אני מרגישה שהוא לא מספיק אסרטיבי.אני חוששת שבבוא היום שכשנצטרך לשכור דירה יחד (לדוגמא) הוא לא ידע לנהל משא ומתן ולעמוד על שלו (אני רואה את זה כבר עכשיו כשאנחנו יושבים במסעדה והוא מחכה שהמלצרית תעבור כדי לבקש ממנה משהו ולא הוא זה שיוזם את מה שהוא רוצה להשיג). תכונה זו לא גברית בעייני ולדעתי נובעת מחוסר ביטחון עצמי. האם יש דרך להעצים את הביטחון העצמי שלו ולגרום לו ליזום יותר דברים בעצמו?אני מאוד מבולבלת ולא יודעת אם להמשיך במערכת יחסים הזו...

מבולבלת יקרה,
את שואלת שאלות נכונות, ולכן את במצב של חוסר ודאות. ואולי אופייני שכתבת כאן את כל הסיבות מדוע בן הזוג שלך לא מתאים לך, ורק אחת מדוע הוא כן מתאים לך – שהוא יודע לפנק אותך ולהתייחס אליך כמו אל נסיכה אמיתית.וכאן אולי הקושי שלך – שאת מחפשת משרת שישרת אותך, ואביר שיגן עליך, ומלך שיתן לך את חצי המלכות. אלא שמצאת אביר שאינו אגרסיבי מספיק לטעמך, ולא יידע היכן ומתי את נפגעת כדי להגן עליך ועל זכויותייך, ומצאת מלך שאין לו ממלכה להעניק לך. קידום מערכת היחסים, בעינייך,לפי מה שכתבת, מותנה ביכולת של החבר שלך להיות לא רק משרת נאמן ומסור, אלא גם ביכולתו להיות אביר ומלך כפי שאת רוצה. ולכן את מתלבטת. הוא כנראה לא כזה, ואם הוא יהיה כזה, זה ייקח שנים – של התפתחות מקצועית לשיפור הממלכה, של קיצוב הגבולות (כדי שרכוש הממלכה לא יזלוג יותר מדי לכיוונים לא רצויים, כמו הוריו), ושל אילוף שלו, להיות אסרטיבי יותר כלפי כל העולם, חוץ מאשר כלפייך, מבלי שיאבד בדרך את תפקיד המשרת.אני לא בטוח איך את מקבלת את כל זה. אולי את כועסת, ואולי פוחדת. שמתי לך מראה המשקפת את מה שכתבת.ובמכתב הארוך שלך לא כתבת שני דברים חשובים: האחד – האם את אוהבת אותו, ואם יש ביניכם אינטימיות וחברות טובים, והשני – האם את עבורו בת זוג נעימה, אוהבת ומסורה, שיודעת לחזק אותו כשקשה (ומן הסתם קשה, או לפחות לא קל גם לו, להתמודד עם כל הקשיים). האם את בת זוג תומכת, או בת זוג שהוא צריך להתמודד גם איתה ועם חוסר שביעות הרצון שלה?אני חושב שהתשובה לשאלות שלך, אם להשאר איתו או לא, טמונה בפיסקה האחרונה, והיא ביכולות שלך עצמך. אם את יכולה להיות כזו עבורו, תוכלו להיות מאושרים יחדיו. ואם לא, אז אולי כדאי לחפש מישהו שעבורו תוכלי להיות כזו. במילים אחרות – אם את מחליטה להיות עם החבר הנוכחי שלך, את צריכה ללמוד להשלים עם מה שיש ולהתמסר לאהבה ולזוגיות. זו עבודה לא קלה כי היא דורשת ויתור על חלק מחלומותייך, אבל היא חלק ממה שאת אולי צריכה כדי להיות מאושרת יותר בחייך.חשבי על זה. קראי את תשובתי כמה פעמים. וקחי בחשבון שלא קל לעבור תהליך כזה לבדך, ושאולי תרצי יעוץ פרטני כדי להיות יותר מקבלת את העולם, ודרך זה גם להיות מאושרת יותר, גם אם מסתפקת בפחות.

אנחנו מסתדרים נהדר יחד, אני יודעת שהוא מאוד אוהב אותי אבל אני לא בטוחה שאני אוהבת כי חסרה לי אצלו האסרטיביות (כפי שכבר הזכרתי) ויותר מכל חסרה לי הפתיחות שלו. כלומר, אני לא מרגישה שהוא מספר לי כל מה שעובר עליו ביום יום למרות שמדובר בדברים גדולים וחשובים (זאת גם הסיבה שקשה לי להיות בת זוג תומכת). אני חושבת שזה נובע מכך שהוא מפחד שאם הוא יספר לי את כל צרותיו ומה עובר עליו, זה ידחה אותי משום שזה יחשוף את חסרונותיו בפניי ובעקבות כך שאני אפרד ממנו (אני לא יודעת בוודאות אם זו הסיבה האמיתית). כמובן שברגע שהוא יחשף בפניי אני אעריך אותו יותר, אוכל לתמוך בו יותר (תשובה לשאלה השניה) ואולי גם לחזור לאהוב אותו כפי שאהבתי אותו בתחילת הקשר.

מבולבלת יקרה,
כתבת דברים מאד חשובים. כתבת שאת מוכנה לקבל את החסרונות שלו, וכחבת שיותר מכל חסרה לך הפתיחות שלו. וחשוב מכל, כתבת שחשובה לך הפתיחות יותר מאשר החסרונות שלו שייחשפו בפתיחות זו. זה גם מה שאת צריכה להגיד לו.כדאי לעכל את זה: הרבה יותר קל להגיע איתו לפתיחות, בעיקר אם היתה לו כזו, מאשר שיהיה אסרטיבי באופן משמעותי יותר ממה שהוא. השאלה שלי היא אם החשש שלו מפתיחות נובע מכך שהוא יודע מה דעתך על "חלשים", ועוד יותר, משום שכאשר הוא חשף בפנייך חולשות, השתמשת בזה כדי להסביר לו במה טעה. אם כן, יש לך עבודת שכנוע לעשות, כדי שיאמין בך, או יאמין בך מחדש, שהפתיחות שלו חשובה לך יותר באופן משמעותי.והעובדה היא שהפתיחות היא אחד הדברים החשובים בתקשורת זוגית, כי היא נותנת בטחון לצד השני. כשהוא פתוח איתך, ודווקא כאשר הוא מוכן לחשוף מולך את החולשות שלו, את יודעת שהוא בוטח בך, ואת יודעת שהוא רואה בקשר הזה קשר נאמן, אמיץ וחזק. הרבה יותר קשה לבטוח במי שאתה יודע שתיפרד ממנו בקרוב. הסבירי לו את זה, ובעיקר שכנעי אותו שיש לו על מי לסמוך. בהצלחה!