ביקורת: הבדלי תפיסה בזוגיות

שלום,
אנחנו זוג בשנות השלושים נשואים ארבע שנים ובזוגיות ארוכת שנים לפני הנישואים. לאחרונה נולדה לנו בת. אני מרגישה שהזוגיות שלנו גם טרם הלידה הייתה מלאה בקשיים ופערים. מאז שנולדה הילדה הפערים וחוסר התקשורת התעצמו. לא מקיימים יחסי מין מאז הכניסה להריון וגם אחרי הלידה עוד לא חזרנו. זה יוצא כבר מעל שנה שלא היינו במגע אינטימי. בעלי מאונן ולא מסתיר את זה ממני ונראה שלא זקוק לי או יוצר קרבה מיוזמתו. מרגיש שאני ביקורתית כלפיו בהרבה תחומים ואף פעם לא מרוצה ממנו. הוא טוען שהשיחה בינינו היא רק על ביקןרת והאשמות. יש מצב שהוא צודק והשיחות הן רק על הדברים הלא טובים. מצד שני מרגישה שכל דבר שאני אומרת נתפס אצלו כהאשמה וביקורת שזו לא הכוונה. מותר לבני זוג גם להגיד לצד השני מה מרגישים וגם לא כל דבר שאומרים צריך ישר לפרש כביקורת. גם אם אומרת לו שהוא צריך להסתפר הוא מתעצבן עליי ולוקח את זה למקום רע. כבר לא משמה מה אגיד יש בינימו כעסים. מרגישה הרבה תסכול ממנו, לא מתפקד בבית, הוא בטיפול כי סובל מחרדות ודיכאון. מרגישה שהזוגיות שלנו כבר מזמן לא כמו שהיינו בעבר. כלכך הרבה כעס. אני אוהבת אותו וגם הוא אותי אבל לצד זה יש הרבה פערים. פערים מהותיים, בנושא תפקוד בבית, בעבודה, בהנאות שלנו, בסרטים וסדרות שאנחנו אוהבים, בילויים בחוץ, בנושאים כלכליים ואני יכולה להמשיך... כמובן שגם יש נושאים משותפים וחיבור אחרת לא היינו בזוגיות מעל לאחת עשרה שנה ביחד. אני מתוסכלת. בעלי נמצא בטיפול. חשבתי גם ללכת לטיפול. או אולי טיפול זוגי?לא בטוחה שיש לנו אפשרות זה עלות כספית רבה.. אני גם מפחדת שזה יעשה יותר רע מטוב ויערער עוד יותר את הזוגיות שיש לנו יותר. אני לא מבינה איך הגענו למצב כלכך רע. מיואשת. אני לא רוצה לפרק את הזוגיות במיוחד עם התינוקת שלנו שעוד לא בת שנה.

דנה יקרה,
ההגדרה של "ביקורת" או "הערה" או "הבעת דעה" היא דבר סובייקטיבי. את יכולה לראות אחרת לגמרי את מה שאת אומרת לעומת מה שאת שומעת ביחס אליך, וכך גם הוא. כשאת אומרת לו שהוא צריך להסתפר, את גם אומרת לו שהתספורת שלו לא מוצלחת כרגע, ושאפשר לשפר אותה. גם אם זו ביקורת "קטנה" ו"לא משמעותית", או אפילו "ביקורת בונה" שמיועדת לעזור לו, כפי שאת רואה את זה, זה עדיין ביקורת והבעת דעה על מצבו הנוכחי, שאינו מוצלח בעינייך. נראה לי שהדבר המרכזי שאת אומרת לי הוא שהבעת דעה שלילית שלך עליו נתפסת בעינייך כדבר קטן ופעוט ערך, ואולי אפילו חיובי, בשונה לגמרי ממה שנתפס בעיניו – וכאן הפער ביניכם. זו לא בהכרח אשמתך או אשמתו. זה בהחלט יתכן האופן שבו אתם בנויים, בעקבות הגנטיקה שלכם או הסביבה שבה גדלתם.בדיוק לכן, אני לא יכול לומר לך מי מכם "צודק", והאם זו ביקורת משמעותית, או פעוטה שלא צריך לקחת ללב, אלא במקום זה להקשיב לה ואפילו לומר תודה, כי היא באה מתוך כוונה טובה. אני לא יכול לדעת את זה, אני רק יכול לומר לך שיש ביניכם פער בגישה לעניין הזה.גם את מרגישה את הביקורת שלו – ולו רק מעצם העובדה שהוא גבר מיני, אבל לא מנסה להיות איתך. האם זה כי את לא מושכת אותו, וזו ביקורת או ניסיון לומר לך, ואפילו "מתוך כוונה טובה", שיש לך מה לשנות? שזה מעליב, מן הסתם. או אולי זה בכלל בגלל שהוא כועס עלייך, והרגש שלו, גם אם הוא לא כזה באופן מודע, הוא כעס שמוליך אותו לסוג של ענישה, כדי שתשני את דרכך למשהו יותר זוגי בעיניו, שאולי הכוונה היא שתהיי פחות ביקורתית? - שזו אפשרות גם.כאן נכנסים כל הדברים שאני לא יודע שקורים ביניכם, ובתוך נפשותיכם. יש לכם מה לעשות בעניין הזה בעבודה זוגית, ולפעמים ההשקעה הכספית שווה. העובדה שזה חריף יותר לאחר הלידה היא טבעית, כי הלחץ גדל, בין אם כי ההוצאות גדלו, בין אם כי אתם ישנים פחות טוב, בין אם כי אתם רואים את דרך החינוך שלה להרגלים ולשינה טובה באופן שונה, ובין אם כי חלוקת התפקידים שביניכם הפכה להיות יותר מורכבת, וכי אתם לפתור את זה דרך חשבונות של מי עושה מה.באשר לטיפול – האפשרות היא אכן או טיפול זוגי, ואם תרצי טיפול משלך – זה יכול להיות מאד טוב גם, ובתנאי שהמטפל/ת שלך עוסקים גם בטיפול זוגי, וההגדרה של הטיפול שלך תהיה קודם כל איך לנסות לשפר את התקשורת הזוגית שלכם ואת ההבנה ההדדית שלכם, מתוך ההבנה שזה באמת מה שאת רוצה ומה שטוב לך, הרבה לפני בדיקת אפשרויות אחרות. ואם טיפול זוגי, אז שתהיה גם האפשרות להיפגש בנפרד – אבל מתוך ההבנה שהזוגיות היא הלקוח של הטיפול, ושהמטרה תהיה לבחון כל דרך אפשרית לשפר אותה ואת התקשורת שביניכם (סקר של משרד הרווחה מצביע על כך ש 75% מההולכים לטיפול זוגי, זקוקים לשיפור התקשורת שביניכם, כלומר, יותר מכל דבר אחר).