בחירת זוגיות: שתי ציפורים ביד

שלום
אני כותבת לך ואני כל כך עצובה, בעיקר עכשו. אני במערכת יחסים בת 6 שנים וכיום בת 28. הגבר שלי מקבל אותי על כל מעלותי ומגרעותי ואוהב מאוד מאוד. פה אפשר לסכם את זה. הוא פשוט יודע מה הוא רוצה. הוא החליט שאני האחת בשבילו, אמר זאת תמיד והדגיש זאת במיוחד ברגעי המשבר שעוברים על שנינו בימים האחרונים. בשלוש השנים האחרונות אני אינני יודעת אם הוא האחד בשבילי למרות שהכל הוביל לכיוון של חתונה ומשפחה. הרבה דברים מפריעים לי: אנחנו לא מטיילים יחד (תמיד הצעתי ונדחיתי באלגנטיות או לא), מוסיקה מפריעה לו בכל פעם שאני שומעת (ואני מאוד אוהבת) שיחות אינסופיות על כסף ועל המצב הכלכלי ואיך אני לא עושה הרבה כדי לקדם אותנו כלכלית (עם זאת הוא מעניק לי הכל), ועוד דברים קטנים אבל גדולים. מגרעות שאני לא מוכנה לקבל. עם הזמן גם המשיכה דעכה עד שהגעתי למצב שאני לא מעוניינת בכלל להכנס למיטה ואם אני עושה זאת זה רק בשבילו (עם זאת בתדירות נמוכה). והחיים המשיכו. ואני מן הסתם לא מגיעה לסיפוק וחושבת לעצמי אולי מחכה לי משהו יותר טוב בחוץ אך חלשה ולא מסוגלת לעזוב. לפני שבוע קיבלתי טלפון מבחור שאיתו יצאתי תקופה קצרה בעבר. היה מאוד טוב אז אבל החלטתי לעזוב כי הייתי צעירה ומבולבלת. מאז חשבתי עליו מידי פעם ועל כך שזה אולי היה הפספוס של חיי. כמו חיכיתי לטלפון ממנו הרבה שנים, נפגשנו והיה מדהים. התנשקנו. בגדתי.הוא חי בחו"ל וחזר לפני 3 ימים ואמר שהפעם הוא לא יפספס אותי. הוא מחכה לי, ישלח לי כרטיס ויעניק לי את כל מה שאני צריכה, רק שאבוא. הוא קיבל ממני אישור כלשהוא לומר את כל מה שאמר. ואני הייתי ברקיע השביעי. כמו באגדה קסומה.ואז אמרתי לגבר שלי שאני רוצה לעזוב ושלא טוב לי. אמרתי לו את הכל. את כל מה שאני חושבת ויותר מזה (לא, לא סיפרתי על הנסיך החדש). הוא היה המום מהקיצוניות. הוא טען שגם כשאמרתי את הדברים בעבר זה לא היה עם כזו התכוונות. (מבחינתי זה כן אבל הוא לא התייחס אלי ברצינות, חשב שאני אוהבת וזהו). מאז עברו מספר ימים ואנחנו עדיין חיים בדירה השכורה שלנו, עצובים. הוא אומר שהוא ישנה את הכל ושהוא לא הבין עד כמה המצב היה לא טוב. הוא מתחנן. אני מרגישה שאני צריכה לעזוב כדי לתת צאנס לחיים חדשים ומצד שני אולי יש מקום לתקן את מה שקיים. הכל כל כך קשה ויש עוד הרבה מה לומר.....

כואבת יקרה,
יש לך שתי ציפורים ביד,האחת מוכרת וידועה, וגם ידועה בציבור (וגם זה בעל משמעות, כי את צריכה להתגבר על הציבור [בני משפחה, חברים ועוד] גם כן). השניה צבעונית ויפה, אבל את לא יודעת אם היא תשיר את נוצותיה רגע אחרי שתלכי איתה. זה קשה, אין לך ידיעה מושלמת של העתיד, את יודעת שבן זוגך מוכן לשנות, אבל את לא יכולה לדעת כמה זמן זה יימשך, ואין לך כל מושג מה יקרה עם הטווס החדש.כלל הברזל שלי הוא כזה (ואני מודה שלא תמיד זה עובד, ולא לכל אחד): אם את ממילא רוצה לעזוב, ואם עדיף לך להיות לבד מאשר עם בן הזוג הנוכחי, עזבי. כלומר, אם תלכי עם אותו גבר חדש, ואם לא תתחרטי בעוד חצי שנה כי זה לא עבד כפי שציפית (ומן הסתם, זה יהיה קצת פחות מהציפיות, כי הציפיות שלך כרגע בשמיים), אפילו אם תישארי בלי אף ציפור ביד, אז לכי וחפשי לך את מזלך. ואם את חושבת שאם, כאשר זה לא יילך, תתחרטי עמוקות, הישארי ונסי לתקן, ותראי קודם איך זה, לפני שתלכי לדרכים חדשות. וקחי בחשבון שהגבר החדש עלול להלחץ מעצם הידיעה שעזבת בשבילו גבר של נישואים, כי הוא ירגיש שזה מחייב אותו. כרגע מבחינתו זה כנראה מוקדם מכדי להתחייב, אלא אם אתם מכירים היטב מקודם. אל תסמכי על הקשר הזה, אלא בעיקר על ההבדל שבין הקשר הנוכחי לבין להיות בלעדיו.

יפה אמרת... אני בעיקר
בודקת את ההבדל שבין הקשר הנוכחי לבין להיות בלעדיו. כלל הברזל שלך, מסתבר, הוא כלל נבון וקרובים לי אמרו את אותו הדבר. הסיבה לעזיבה לא צריכה להיות הבחור החדש. אבל אני כל כך מבולבלת, כל כך מפחדת וחלשה וצריכה עם זאת לקחת את כל הסיכונים. אגב, הבחור החדש יודע על מה שעובר עליי ולא נלחץ. להיפך הוא מדבר על קשר רציני ביותר והזכיר חתונה וילדים בהקשר משעשע. הכל כל כך חזק ואמיתי ביננו עד שאני באמת חושבת שאני אולי קצת מפליגה רחוק מידי, או שאולי הוא מצליח לתעתע בי טוב טוב. זה פשוט מטורף.

כואבת יקרה,
את חושבת נכון. והוא באמת יכול לתעתע בך במצב העניינים הנוכחי, כי זה מוקדם הן בשבילך והן בשבילו מכדי ליצור מחוייבות כזו של חתונה וילדים. לכן, סמכי על האינטואיציה שלך, כי עושה לי רושם שהיא טובה, ואת הבחירות שלך עשי, בשלב זה, בלי לקחת אותו בחשבון (וכן, אני יודע כמה שזה קשה), לפחות עד כמה שאת יכולה.

תשובותיך מקסימות, לא מבקרות ואמיתיות ככל שניתן. אני מודה לך על שהקדשת לי מזמנך. אני משתדלת כל כך לעשות טוב לסובבים אותי ומקווה שהחיים יחזירו לי גם טוב. מקווה שהבחירות שאעשה נכונות וגם אם לא אז הן יחזקו אותי וייקחו למקום טוב יותר.הסיפור, כמו שאתה מבין, ממש לא נגמר (רק התחיל) ואני אתייעץ איתך עוד בהמשך אם אצטרך.תודה....כואבת, אבל פחות.