גבולות עם המשפחה: מה לעשות?

שלום
ד"ר חסון,אנו בני 28/32, נשואים טריים אחרי קשר של 5 שנים. השאלה שלי נוגעת למשפחות שלנו. בעוד ההורים שלי עוזרים הרבה כלכלית, בארגון החתונה, ובמעבר דירה, ובפרטים קטנים כמו לקנות לנו חלב וקוטג' ולשים במקרר כשחוזרים מטיול - המשפחה שלו שונה לגמרי.הם עזרו לנו כלכלית במימון החתונה, אבל לא מעבר, כל הזמן היינו צריכים לרדוף אחרים שיסדרו את הרשימות של הצד שלהם, סידור שולחנות וכו. ארגון החתונה הפך מעיק בגלל המשפחה שלו. כל בקשה שלנו הפכה לטרטור של ימים.בנוסף, משפחתו נעזרת המון בבעלי, אם זה בתיקון דברים בבית, שמירה על האחיינים ועוד המון דברים.התחושה היא שאין פרופורציה בין מה שהוא נותן למה שהוא מקבל (מה גם שהוא "הרגיל" אותם לאורך השנים שהוא תמיד נותן ותמיד זמין, אבל לא מבקש כלום מאף אחד). במיוחד כאשר משווים את המצב למשפחה שלי, שאמנם לא מושלמת, אבל לתת מכל הלב הם יודעים.השאלה שלי היא מה לעשות. כל פעם שקורה מצב כזה- למשל, בעלי צריך שאחותו תעשה שיחת טלפון דחופה בשבילו ולוקח לה שבוע, אבל מבקשת שלמחרת יבוא לתקן לה את המחשב (אולי 3 שעות עבודה), והוא כמובן הולך מיד. אני משתגעת!! ואני יודעת שזה מציק לו אבל הוא מוכן לוותר ולא להתעצבן. אז מה אני צריכה לעשות? להגיד לו שזה מעצבן אותי, "לפקוח לו את העיניים", או פשוט לשתוק?עד עכשיו, זה פחות היה קשור אליי. אבל זה הרגיש לי משמעותי בחתונה- כשבסוף אני זאת שישבתי ימים ולילות על סידור שולחנות של בני דודים שאני לא מכירה בכלל, כשאני רודפת אחרי כולם שמישהו יגיד לי מי זה מי וליד מי הוא אמור לשבת (לבעלי הייתה תקופה מאוד לחוצה בעבודה, ואני לקחתי כמה ימי חופש).אני רוצה לעשות את הדבר הנכון, שמצד אחד בעלי לא יכעס על משפחתו, ומצד שני היחס כלפיו יהיה פחות "מנצל", במיוחד שבעתיד יהיו ילדים ואלי גם אנחנו נצטרך עזרה, ואולי יהיה גם פחות זמן לתת...תודה!

דניאלה יקרה,
אני לא כל כך מבין אותך. הוא הרי כבר לא "כועס" על משפחתו, כך שאין צורך לעשות משהו. אלא שאת היא זו שרוצה לומר לו שישים להם גבולות, ואני חושב שאת יותר רוצה שלא יכעס עליך מאשר עליהם. כי אם תגידי לו את כל מה שיש לך על הלב, את מציבה אותו בינך לבינם. הוא כבר נמצא בשיווי משקל איתם, שבו הוא אמנם עושה יותר משמקבל (והאמת היא שאני לא לגמרי בטוח בזה, כי הוא אולי משקלל זאת אחרת ממך), אבל מרגיש עם כך בנוח.קחי בחשבון שהם נותנים פחות, ואל תצפי להרבה. זה מה שהם. את זה לא תוכלי לשנות. ואם את רוצה שלכן גם הוא ייתן פחות, את גם אומרת שאת רוצה שהוא ישים גבולות לנתינה שלו, והתוצאה שאת לא מתכוונת לה, אבל תהיה כנראה, היא שהוא ירגיש פחות מחובר אליהם. לכן הוא לא עושה זאת.אתם זוג טרי. תני לזמן לעשות את שלו, ואל תצפי ליותר מדי נתינה מהם. לעומת זאת, תני לאיש שלך את הזמן ליצור את האיזונים שלו בעצמו. מותר לך לומר לו מדי פעם שגם את צריכה אותו, ולפעמים עדיף לומר זאתאחרישהלך, ואת נותרת מאוכזבת. שיידע שהתאכזבת. הוא ייקח זאת בחשבון מתישהו בעתיד. וככל שהאילוצים והצרכים מבית יגדלו, הוא ייקח אותם יותר בחשבון. ומדי פעם, תוכלי אולי לתת לו הצעת ייעול. אבל לא יותר מהצעה, וללא כעס אם הוא מחליט אחרת. תני לו זמן. אם את יכולה... וזוהי נקודת המפתח, התלויה בך, שיכולה להשפיע מהותית על היחסים שביניכם.